אורן (נאדל) יצחק /// סופר, מתרגם ועורך /// נולד באולן-אידה (ויירכנידינסק), סיביר /// 1918 – 2007 /// גיל
ביוגרפיה
נולד באולן-אידה (ברוסית: ויירכנידינסק), בירת הרפובליקה הבורייט-מונגולית בסיביר. קיבל חינוך עברי ולאומי בבית אביו, יליד לטביה, שגלה לסיביר והיה שם מורה עברי וציוני. בשל רדיפות העברית חמקה המשפחה מברית המועצות לעיר חרבין בסין ב-1924, שם היה אורן חבר "בית"ר", למד בגימנסיה רוסית וכן למד במשך שנה בפקולטה למשפטים. מ-1936 חי בירושלים, למד באוניברסיטה העברית והתפרנס מעבודות פקידות שונות, תרגום ועריכה, וכן מסלילת כבישים עבור הצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה. הצטרף ל"אצ"ל" ושירת בצה"ל במלחמת העצמאות. ערך את "המגן", ביטאון צה"ל בירושלים, ועבד במשרדי הממשלה בתפקידים שונים, בהם כעורך כתבי מבקר המדינה. בשנים 1958-1948 היה בעל טור ב"ידיעות אחרונות" שעליו חתם בשם ל' דני. בשם זה חתם גם על הקובץ "עשור בחרוזים" (1958). תירגם יצירות מרוסית לעברית ומעברית לרוסית. ב-1960 היה ממייסדי השידור הקבוע ברוסית ליהודי ברית המועצות. מ-1972 נמנה עם עורכי האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית. זכה בפרס ראש הממשלה (1978, 1987), פרס ניומן (1989), פרס ז'בוטינסקי (1997) ופרס הנשיא (1999).
ביוגרפיה
נולד בתל אביב, ואת רוב שנותיו עשה בעיר זו. למד בגימנסיה "שלווה". בשנים 1954-1952 למד באוניברסיטה העברית בירושלים. בגיל צעיר התגלתה אצלו מחלת האסתמה, שגרמה לו התקפי חנק וליוותה אותו כל חייו. ב-1952 החל לפרסם שירים, בעיקר ביומון "קול העם", עיתונה של מק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית), ואף הצטרף לתנועת הנוער של המפלגה, "בנק"י" (ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי). גבריאל מוקד היה הראשון שהבחין בכישרונו בעת שלמדו יחד בגימנסיה, והוא תמך שנים רבות ביצירתו ובכתיבה עליה. במקביל, אלכסנדר פן, שהיה העורך הספרותי של "קול העם", התרשם ממנו ועודד אותו. שיריו הראשונים הושפעו עמוקות מהפאתוס שבשירי פן ובתרגומי מיאקובסקי שלו, אבל כבר בשירים המוקדמים מורגשת גם היכרות עמוקה עם שירי שלונסקי, אלתרמן ובני דורם. עד מהרה התאכזב אבידן מהקומוניזם ומהשירה המגויסת, ופרש מ"בנק"י" ב-1953. זמן קצר עוד פירסם שירים של פאתוס סוציאלי מעורב בחרדה קיומית ב"על המשמר" המפ"מי ובשבועון "במאבק", אבל אחר כך ניתק את עצמו מן העולם הפוליטי והאסתטי של השירה המגויסת.
