בן משה יקיר /// משורר, עורך ומבקר /// נולד בתל אביב, ישראל /// 1973 /// גיל: 52
ביוגרפיה
נולד בתל אביב וגדל בגבעתיים. למד בתיכון "קלעי" בגבעתיים. סיים את לימודיו ב-1991, התגייס לצה"ל ושירת בחיל המודיעין. בעל תואר ראשון בתורת הספרות הכללית ובהיסטוריה של עם ישראל מאוניברסיטת תל אביב. בוגר בית הספר לשירה של "הליקון" (1997), ומ-2005 חבר מערכת כתב העת, עורך בהוצאת הספרים ועורך את פסטיבל השירה הבינלאומי 'שער' מטעם "הליקון". מ-2000 עורך ערבי הספרות בבית ביאליק, ומ-2004 העורך הספרותי של פרויקט "שירה על הדרך" מטעם עיריית תל אביב. מנחה סדנאות לכתיבת שירה ופרוזה, מפרסם רשימות על ספרים וביקורות על מויקה קלאסית בעיתון "הארץ" ובמגזין "טיים אאוט". כמו כן שימש כשופט בפרס תחרות הסיפור הקצר מטעם עיתון "הארץ" לשנת 2005 ושופט פרס השירה על שם רעיית נשיא המדינה לשנים 2018, 2019.
בלומרט רות /// משוררת, סופרת ומתרגמת /// נולדה בחיפה, ישראל /// 1943 /// גיל: 82
ביוגרפיה
נולדה, גדלה והתחנכה בחיפה. למדה בבית הספר היסודי ובתיכון "כל ישראל חברים״. למדה לתואר ראשון בביוכימיה ובמיקרוביולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ולתואר שני בספרות עברית בסמינר התיאולוגי היהודי בניו יורק. ניהלה את הארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור בירושלים (1992-1984). היתה מבקרת בתוכנית הרדיו "חדש על המדף".
ביוגרפיה
נולד ביפו. פעל במשך פרק זמן קצר, שבו הוציא לאור שלושה ספרי שירה: "קפה שחור וכל הטבק" (מסדה, 1978); "1 בשביל 3, 3 בשביל 1" (1980) עם רוני סומק ופרץ-דרור בנאי; ו"תור לאהבה" (1982).
ביוגרפיה
נולד בשפרעם. בעל תואר בוגר בספרות השוואתית מאוניברסיטת חיפה. עבד כעורך ספרותי בעיתון "אל-אתתחאד". בסוף שנות התשעים היגר לצרפת אך בימים אלה מתגורר ביפו. פירסם עד כה שמונה קבצים של סיפורים קצרים ושני רומנים, לצד סיפורים קצרים שיצאו לאור רק בכתבי עת ועיתונים. קובץ הסיפורים הראשון שלו, "הרעב וההר" (מנשורת צלאח אל-דין), ראה אור ב-1980. הקובץ ראה אור בעברית בתרגומו של גדעון שילה (הקיבוץ המאוחד, 1988). בסיפור ""הרעב וההר"" מתפתה הגיבור לשמש כשפן ניסוי כדי להרוויח כסף לאוכל. המשימה: לרוץ עשר פעמים סביב הר במשך חמישה ימים רצופים. במהלך הסיפור/הריצה הוא משווה את תנאי העוני, הרעב והאבטלה שבהם הוא חי לגיהינום, ובנימה אירונית מאשים בכך את אביו, ש"הגזים באהבתו לכפרו" בכך שהחליט להישאר בכפר ביום האסון הפלסטיני (1948) ולכן נהרג.
ביוגרפיה
נולדה בירושלים, ובה היא מתגוררת עד היום. גדלה בבית דתי, למדה ספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים. עובדת בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בגבעת רם. שיריה הראשונים פורסמו בהיותה בת תשע-עשרה בכתב העת "סימן קריאה" (חוברת 9, 1979). עד כה פירסמה ארבעה-עשר ספרי שירה, האחרון שבהם הוא "מכונית מירוץ אדומה" (2012), וכן חמישה ספרי פרוזה.
אוורבוך אורפז יצחק /// סופר, מסאי ומשורר /// נולד בזינקוב, אוקראינה /// 1921 – 2015 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיירה זינקוב, אוקראינה. נמלט עם הוריו מאימת השלטון הקומוניסטי לבית סבו בליפקאן, בסרביה. בשל מחלה נאלץ לוותר על לימודים בבית ספר ורכש את השכלתו בעיקר בכוחות עצמו ובעזרת מורה פרטי שלימד אותו ספרות עברית, נביאים אחרונים וגמרא. ב-1938, בהיותו בן שבע-עשרה, עלה לבדו ארצה במסגרת "עליית הנוער", התחנך במשך חצי שנה בכפר הנוער מאיר שפיה, ואחר כך הצטרף לגרעין הקיבוצי יסעור במושבה מגדיאל. בסתיו 1942, כשהגיעו אליו שמועות על מותם של הוריו ואחותו "במחנה" הריכוז בטרנסדניסטריה, רומניה, התגייס לצבא הבריטי ויצא לאירופה. ב-1946 חזר ארצה ועבד בליטוש יהלומים, אך כעבור זמן קצר שב ולבש מדים, הפעם מדי צה"ל, השתתף במלחמת העצמאות כקצין בחיל התותחנים ונלחם בקרב לטרון. אחרי המלחמה התגייס לצבא הקבע ולקח חלק במלחמת סיני (1956). באיחור ניכר עבר במסגרת המכינה הצבאית את בחינות הבגרות, וב-1960 החל ללמוד באוניברסיטת תל אביב בחוגים לפילוסופיה ולספרות עברית. מ-1962 עבד כעורך לילה בעיתון "על המשמר" וכתב בעיתון זה טור שבועי על נושאי חברה ותרבות. אחרי מלחמת ששת הימים (1967) היה פעיל בוועד לשלום וביטחון. במלחמת יום הכיפורים (1973) נפל בן אחיו, שהיה סופר מתחיל ונקרא על שם אביו של אורפז שנספה בשואה. האירוע הטביע בו חותם עמוק והשפיע על כתיבתו. היה נשוי שלוש פעמים. מתגורר בתל אביב.
אגסי מאיר /// סופר ומשורר /// נולד בקיבוץ רמת הכובש, ישראל /// 1947 – 1998 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בקיבוץ רמת הכובש ב-1947. מנעוריו עסק בציור ובכתיבה. פירסם שירים, סיפורים קצרים וכן רשימות בנושא אמנות בעיתונים ובכתבי עת שונים ("הארץ", "דבר", "קשת" ועוד). בשנות השבעים השתתף בכמה תערוכות יחיד. בראשית שנות השמונים זכה במלגה ללימודי אמנות באנגליה, והעתיק את מגוריו לשם. אגסי, אשתו ובנו נהרגו בתאונת דרכים ב-1998. ארבע שנים לאחר מותו, ב-2002, הוצגה תערוכה שכללה ציורים ויומנים מעיזבונו, שנתרמה למשכן לאמנות בעין חרוד.
