ביוגרפיה
נולד בבוקרשט, רומניה. עלה ארצה ב-1948 לאחר שנתיים באוסטריה ובאיטליה. למד ספרות, פילוסופיה וחינוך באוניברסיטת תל אביב. נגיד הוא אביה של המשוררת ורדי נגיד, המוכרת גם בשם מיא שם-אור. הוא מוסמך לספרות עברית ובעל תואר דוקטור מהחוג לאמנות ה"תיאטרון" באוניברסיטת תל אביב, על עבודתו "הסוגה התיעודית ב"תיאטרון" הישראלי" (2005). חוקר ברשות למחקר של החוג ל"תיאטרון" באוניברסיטת תל אביב בנושא הדרמטורגיה של ה"תיאטרון" הישראלי.
מֶנְדָה-לוי עודד /// חוקר ספרות /// נולד בתל אביב, ישראל /// 1963 /// גיל: 62
ביוגרפיה
נולד וגדל בתל אביב. למד בתיכון "עירוני א"'. החל את לימודיו באוניברסיטת תל אביב ב-1984 כאשר למד לתואר כללי במדעי הרוח, והמשיך באוניברסיטה זו לתואר שני ולתואר דוקטור, שקיבל ב-2003. עבודותיו, שנכתבו בהנחיית פרופ' נורית גוברין, התמקדו בפרוזה האורבנית בסיפורת העברית. "לקרוא את העיר: החוויה האורבנית בסיפורת העברית מאמצע המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20", עיבוד של עבודת הדוקטור שלו, יצא כספר ב-2010 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. ספר זה זכה בפרס ס' יזהר לחקר הספרות העברית והוראתה לשנת 2011.
מיכאלי ללי ציפי /// משוררת ומתרגמת /// נולדה בגיאורגיה /// 1964 /// גיל: 61
ליברמנש רונית /// משוררת וסופרת /// נולדה בתל אביב, ישראל /// 1959 /// גיל: 66
ביוגרפיה
נולדה בתל אביב. למדה תואר ראשון בפילוסופיה וספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון, ולימודי תעודה בתקשורת ועיתונות באוניברסיטת בר-אילן. דוקטורנטית ללימודי מגדר בבר-אילן. ממקימות הוצאת סאגה. קובץ ראשון משיריה התפרסם בקונטרס לשירה "הִנֵה 6" (1995). העורך נתן זך ציין בדברי הפתיחה כי שירתה הבשלה משקפת "תמונת מצב של חיי אשה, תל-אביבית עד לשד עצמותיה […] חסרת אלוהים, רחמים עצמיים, חסד וחנינה". זוהי שירה אינטנסיבית, רבת-עוצמה ואותנטית, המתארת מצבי יסוד יומיומיים בחייה של אישה כמו "אגרוף בבטן". חומרים אלה מעסיקים אותה גם בשאר יצירתה. בקובץ הסיפורים "שפתיים בלונדיניות ושיער דובדבן" (1997) היא חושפת את הכמיהה לאהבה וזוגיות המוצגות כבלתי אפשריות. בכל אחד מהסיפורים מתקיימים מפגשים זוגיים שמובילים לפרֵדה, הטמונה בהם מראש. הסיפורים כתובים כקולאז' של דימויים אורבניים בעלי איכות קליפית-ניאונית המצטרפים לאמירה נוקבת ומשעשעת לפרקים על המציאות התל-אביבית. גם הרומן "חיים כמעט מתוקים" (2002) מתאר את החיים האורבניים המנוכרים. כאן הסגנון מרווח ואטי יותר, ורוחב היריעה איפשר לה לפרוש את חייהן של הדמויות בצורה מלאה ומתונה. ליברמנש מעצבת כאן דמויות שוליים לא מושכות, אפילו דוחות. אלה דמויות המדשדשות בשולי הקיום התל-אביבי הלכאורה צעיר, זוהר והייטקי. שתי הדמויות המרכזיות הן דמויות מזדקנות, נכות רגשית ולכודות בתסביכי מיניות, מה שמונע מהן כל אפשרות ליצירת קשר אינטימי.
לויתן עמוס /// משורר, סופר ועורך /// נולד בקיבוץ כפר מסריק, ישראל /// 1935 /// גיל: 90
ביוגרפיה
הוריו היו ממייסדי קיבוץ כפר מסריק, והוא גדל ולמד בקיבוץ זה. לאחר שירותו הצבאי חזר לקיבוצו והיה חבר בו כעשר שנים, עד שעבר לתל אביב. היה עיתונאי ועורך בעיתון "על המשמר" (1970-1955), וכעשר שנים ערך את ה"דף לספרות" של העיתון, עד לסגירתו ב-1995. קיבל את עריכת "משא", המוסף לספרות של "דבר", ומילא תפקיד זה כשנה, עד סגירתו של העיתון ב-1996. לאחר מכן שימש עורך השירה והפרוזה בהוצאת הספרים גוונים. למד באוניברסיטת תל אביב ובעל תואר מוסמך בפילוסופיה ובמחשבת ישראל (1976). מאז 1996 מפרסם טור ביקורתי-הגותי בירחון "עתון 77". מבחר מטוריו כינס בספרו "מצד זה", כשם המדור (2005).
ביוגרפיה
נולד בעיר גרוז'יסק ליד ורשה. קיבל חינוך מסורתי עם נופך חסידי. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עקר עם משפחתו לוורשה, ובה רכש בכוחות עצמו השכלה כללית, ובתוכה שליטה בפולנית, בגרמנית ובצרפתית. ב-1923 וב-1924 הדפיס את ראשוני סיפוריו בכתב העת הוורשאי המודרניסטי "קולות" בעריכת אליעזר שטיינמן. ב-1925 עלה לארץ ישראל, ואחרי שהות קצרה בירושלים עבר לתל אביב, בה התגורר עד יומו האחרון. עד מהרה התקרב לחבורת "כתובים" בראשותם של שלונסקי ושטיינמן, אך לא מנע עצמו מלפרסם סיפורים ורשימות במגוון של כתבי עת שלא היו מזוהים עם החבורה ולעתים אף נערכו בידי יריביה ("הדים", "כנסת", "מאזניים", "הדאר"). יצירתו המשמעותית ביותר באותן שנים היא הרומן "חולות כחולים" שנכתב ב-1929, נגנז בידי המחבר וראה אור מעיזבונו רק ב-1997 (הקיבוץ המאוחד). זהו רומן-מפתח המבוסס על חייו של לוין בשנים 1928-1926, ומשקף את שנות המצוקה והמחסור שפקדו את תל אביב מחמת המשבר הכלכלי החריף שהכה אז ביישוב הארץ-ישראלי כולו. אולם מעבר לתיאורי ההווי של החיים בעיר ומעבר לסיפורי אהבהביו של הגיבור, אמן-בוהמיין צעיר בשם דני רסין, עולה הנושא העיקרי של הרומן, והוא הזיקה הלוהטת לעולם האמנות. רסין וחבריו יוצרים לעצמם כעין בועה אסתטית נבדלת המגוננת עליהם מפני קשיחותה המרה של המציאות. בתוך כך עולה דיוקן מוזר ובלתי צפוי של תל אביב כפקעת דחוסה של עשייה אמנותית נלהבת, מתערוכות ציור ועד מופעי ג'ז. התכונה הבולטת בעיצובו של הרומן, העתידה לאפיין את כתיבתו של לוין בכל שלביה, היא הפיכת המציאות המוחשית עצמה לאובייקט אמנותי מסוגנן העומד בפני עצמו, ובמקרה זה – למערך חזותי ססגוני המחקה את אמנות הציור.
כהנא נורית /// משוררת, מתרגמת ועיתונאית /// נולדה בחיפה, ישראל /// 1948 /// גיל: 77
ביוגרפיה
נולדה וגדלה בחיפה. בוגרת תואר ראשון ותואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. עבדה ככתבת עיתון "הארץ" בעיר וכדוברת מחוז חיפה של משרד החינוך. לאימהּ, שהייתה ניצולת שואה – בשנות המלחמה התחבאה מפני הנאצים במרחק רחוב אחד מביתה של אנה פרנק, באמסטרדם – הקדישה כהנא כמה שירים, ובהם ״מְתַקְתַּקָּה״: "תַּמְצִית עֲלֵי וֶרֶד / וּמֶתֶק נָסוּךְ בַּסֵּדֶרִיּוּת / כְּמוֹ שׁוֹקוֹלַד לְנַעֲרָה / נֶחְבֵּאת עַל גַּג / גָּרָאג' נִשְׁכַּח בְּאַמְסְטֶרְדָּם / אִמָּא וְהַסְּלִיק הַמָּתוֹק / בַּמִּטְבָּח״ (״הקרנת חצות״, עמ׳ 36). בריאיון סיפרה כי אימה התקשתה לספר לה את קורותיה, וכי כשביקשה ממנה לספרם הפנתה אותה ליומנה של אנה פרנק. כהנא העידה כי הניסיון למצוא את רסיסי הסיפור של אימה ביומן המפורסם גרם לה לשאול שאלות רבות על המתח שבין יצירת ספרות והאמת ההיסטורית שהיא מייצגת.
ביוגרפיה
אביו, אמציה ברוך כהן, הקים את "בנימינה", אחת הגימנסיות הראשונות בארץ ישראל. אמו היתה אחותו של המשורר העברי הלל בבל, שפעל בארצות הברית. ספרו הראשון, "חילות ישראל ומלחמותיהם בעבר ובהווה" (י' שמעוני, 1957), ראה אור לפני יום הולדתו העשרים וזכה בפרס משרד הביטחון. בגיל זה כבר כתב רשימות ביקורת במוסף הספרות של עיתון "הבוקר" בעריכת ברוך קרוא, ואחר כך גם ב""דבר"" וב"הארץ". שירת בצבא כעורך בהוצאת מערכות. בעל תואר ראשון ושני בספרות, בחינוך ובפילוסופיה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת ניו יורק בספרות ובפסיכולוגיה (נושא עבודת הדוקטור: "ניתוח פסיכולוגי וספרותי של יצירת יוסף חיים ברנר"). היה מרצה במוסדות אקדמיים שונים בארץ ובחוץ לארץ. פעילותו האקדמית העיקרית היתה באוניברסיטת חיפה, שבה היה מרצה בחוג לחינוך, עמד בראשו ובראש בית הספר לחינוך והקים בה את המרכז לספרות ילדים. ייסד שם את לימודי הביבליותרפיה. ערך את כתב העת "עיונים בחינוך" והקים את כתב העת "מעגלי קריאה" לעיון בספרות ילדים ואת כתב העת "נפש" לפסיכולוגיה ולטיפול.
