ביוגרפיה
נולד בוואסקוביץ', אוקראינה. קיבל חינוך יהודי-מסורתי ולמד ספרות במכון הפדגוגי באודסה. במלחמת העולם הראשונה גויס לצבא האדום ושירת כקצין בחזית. סיפורו הראשון נדפס ב-1927. בשנות השלושים והארבעים פירסם סיפורים ורומן בהוצאות סובייטיות. ספר סיפוריו הראשון, "אפן שיידוועג" (על פרשת דרכים), יצא ב-1930, וכשנתיים לאחר מכן התפרסם ספרו "פאראקערטע מעזשעס" (תלמים חרושים). כשעלה לארץ, ב-1972, נחשב כאחד מסופרי היידיש המוערכים ביותר.
שירן (בן-נתן) ויקי (ויקטורין) /// משוררת /// נולדה במצרים /// 1947 – 2004 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה במצרים, עלתה עם הוריה מאלכסנדריה ב-1951. המשפחה התגוררה בשכונת התקווה בתל אביב. לאחר כמה שנים פוטר אביה מעבודתו, והיא נאלצה לצאת לעבוד בגיל שלוש-עשרה. חוויות אלה הותירו בה רושם עז, ורגישותה לפועל המנוצל, ובמיוחד לאישה המזרחית הפועלת, מובעת בשיריה בחריפות. השלימה את השכלתה בלימודי קרימינולוגיה ויצאה ללימודי דוקטורט בארצות הברית (1991). בעבודת הדוקטור שלה חקרה את יחס הממסד והעיתונות בישראל לפוליטיקאים שהואשמו בשחיתות, וגילתה דפוסי אפליה מושרשים, המפלים לרעה ערבים ומזרחים. היא היתה אינטלקטואלית מובילה ופעילה חברתית. שימשה דוברת מפלגת תמ"י (1988-1980), ובתחילת שנות השמונים עמדה בראש תנועת צל"ש (ציונות למען שוויון), שבה היו חברים בין השאר העיתונאי דניאל בן סימון והסוציולוג פרופ' סמי סמוחה. התנועה נלחמה נגד ייצוג בלתי הולם של המזרחים בסדרת הטלוויזיה עמוד האש, ואף הגישה בג"ץ בעניין זה, אך בית המשפט דחה את העתירה. שירן השתתפה גם בארגון "המזרח אל השלום" ולאחר מכן ב"הקשת הדמוקרטית המזרחית", ובסוף דרכה הקימה את ארגון "אחותי – למען נשים בישראל", הארגון הראשון בישראל שחרת על דגלו פמיניזם מזרחי. בראשית שנות השבעים נישאה לבמאי ולמפיק חיים שירן (סדרת הטלוויזיה "שכונת חיים"), ולזוג נולדו שתי בנות. היא נפטרה בגיל חמישים ושבע ממחלת הסרטן.
ביוגרפיה
נולד בברלין, גרמניה. בהיותו בן שבע עלה לארץ עם אחיו במסגרת "עליית הנוער", והתחנך במוסדות ובמשפחות אומנות. למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, בעל תואר מוסמך בהיסטוריה (1969). עבד כעורך בשירות הסרטים הישראלי. מ-1968 פירסם סיפורים קצרים, בעיקר בכתב העת "קשת". פריצתו הספרותית היתה עם פרסום רומן הביכורים שלו, "העשב והחול" (ספרית פועלים, 1978). הספר שהה חודשים אחדים ברשימת רבי-המכר וזכה לביקורות רבות, חלקן נלהבות ואחרות צוננות.
שיף מידד /// סופר /// נולד בראשון לציון, ישראל /// 1917 – 2004 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בראשון לציון לאב שהיה מראשוני העלייה השנייה ועסק בהוראה, ולאם בת המושבה, בוגרת המחזור השני של גימנסיה "הרצליה". חלק מילדותו עשה במושבה גדרה, ולאחר מכן עבר לתל אביב. לאחר גמר לימודיו בגימנסיה "הרצליה" יצא ב-1935 ללימודים בלונדון, סיים תואר ראשון ב-London School of Economics ושב ארצה ב-1938. ב-1940 החל לפרסם סיפורים קצרים וקצרצרים בשבועון הפופולרי "תשע בערב", וגם בשנים הבאות העדיף להדפיס את יצירותיו באכסניות בידוריות חסרות יומרות והשפעה ("סיכות", "הגלגל") ונמנע מלהשתתף בבמות הספרותיות הממוסדות. חמישים וחמישה מסיפוריו כונסו בשניים מספריו, "מחרוזת דר" (1941) ו"בני בליעל" (1947). הסיפורים נטולים מן המציאות העירונית בהווה ומתאפיינים ביסודות שווים לכל נפש: עלילות דינמיות, לשון פשוטה וישירה, הומור ושנינה, תכנים ארוטיים נועזים לזמנם וסיומי פואנטה מפתיעים. כשהם נוגעים בנושאים הגדולים של התקופה ניכרת בהם ראייה סרקסטית כלפי הפאתוס ההרואי של שנות המאבק לעצמאות. ב-1947 פירסם את ספרו "תחליף מודרני", רומן מחורז שנכתב אולי בהשראת "יבגני אונייגין" של פושקין. עלילתו הרופפת מספקת לגיבורו, סופר בשם מידד שיף, מסגרת לפרישׂת הגיגיו האירוניים על עולם ומלואו: על הקיום האנושי והיהודי ועוד יותר מכך על טיבה ותעודתה של הספרות עצמה.
שימל הרולד /// משורר, מתרגם ועורך /// נולד בארה"ב /// 1935 /// גיל: 89
שילוני לנה /// חוקרת ספרות וסופרת /// נולדה בפולין /// 1938 – 2017 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה בפולין. תהפוכות מלחמת העולם השנייה אילצו את בני משפחתה להימלט לרפובליקות האסייתיות של ברית המועצות, שם נפטר אביה מטיפוס. לאחר המלחמה חזרה עם אמה ואביה החורג לפולין, אך חלתה ונשלחה לבית מרפא בשווייץ, שם נחשפה לספרות צרפתית ולמדה עברית. בגיל 16 עלתה לישראל. נשואה לבן-עמי שילוני, חוקר תרבות יפן.
ביוגרפיה
נולד בירושלים. ב-1984 החל ללמוד באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון בכמה חוגים: ארכיאולוגיה, גיאוגרפיה פיזית, היסטוריה של ארץ ישראל, תיאטרון וביולוגיה. ב-1987 עבר למכון להיסטוריה של הפילוסופיה, המדעים והרעיונות באותה אוניברסיטה, שם אף פעל כעמית מחקר. במהלך לימודיו החל לכתוב במגזין "מסע אחר" ואף היה חבר המערכת. במקביל כתב בשורה של עיתונים וכתבי עת, ובהם ""הארץ"", "ידיעות אחרונות", "פרוזה", "חדשות" וכן באתרי אינטרנט. רוב רשימותיו נסבו על מסעות שערך במחוזות פחות ידועים על פני כדור ""הארץ"". בין השאר תיאר את מסעותיו למקומות הבאים: "דרך המשי" (1991), סומליה (1992), מערב-סין (1994), המלחמה בצ'צ'ניה (1995), מלחמת האזרחים בסודן (1996), רעידת האדמה באפגניסטן (1998), קוסובו (1999), ועוד. הוא צילם ותיעד בווידיאו ובסטילס את הנופים הפיזיים והאנושיים שבהם ביקר, והציג את רשמיו גם בתערוכות צילום ובהרצאות. בשנים 2001-2000 יצר סרטי מסע גם לערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק. ב-2008 הוקרן בפסטיבל קולנוע דרום סרטו התיעודי "טיול בעיראק", שנוצר בנסיעתו למדינה זאת, שאליה יצא ביום הכיבוש האמריקני את בגדאד.
שטרנפלד צבי (צביקה) /// משורר ומתרגם /// נולד בוורוצלב, פולין /// 1955 /// גיל: 69
ביוגרפיה
נולד בוורוצלב, פולין. כשהיה בן שנתיים עלה עם משפחתו לארץ. את לימודיו העל-יסודיים השלים בבית ספר צרפתי באנטוורפן ובבית הספר הבינלאומי בהמבורג. ב-1974 התגייס לצה"ל ושירת כטנקיסט. ב-1977 החל בלימודי התואר הראשון בפסיכולוגיה ובלשון עברית באוניברסיטת חיפה, והמשיך לתואר שני בפסיכולוגיה מחקרית. דובר שש שפות באופן מלא ושבע נוספות באופן חלקי. תירגם שירים מאנגלית, מגרמנית, מצרפתית, מפולנית ומאמהרית. ב-2008 תירגם לתיאטרון "הבימה" שני מחזות מפולנית. כיום, לצד פעילותו הספרותית, עוסק בייעוץ משפחתי וזוגי, מלמד במכללת "ויצ"ו" ובמכללת עמק יזרעאל ומעביר הרצאות וסדנאות בנושאי הגירה ובין-תרבותיות.
ביוגרפיה
נולד בעיירה הליטאית יאנובה. במלחמת העולם הראשונה טולטלה משפחתו עם פליטים רבים מיהודי ליטא, עד שהשתקעה זמנית בעיר בוברויסק. בתום המלחמה חזרו לעיירתם. ב-1924 שלחוהו הוריו לקובנה ללמוד בה בגימנסיה העברית, ושם החל בפעילות ספרותית בקרב חבורת התלמידים שמתוכה צמחו לימים כמה סופרים בעברית וביידיש, ובהם לאה גול"דבר"ג. ב-1926 פורסם שירו הראשון בכתב העת הקובנאי "נתיבות", שנעשה לו במת קבע עד 1929. באותה שנה, אחרי תקופת לימודים קצרה באוניברסיטת קובנה, יצא לקנדה על פי הזמנת קרוביו, ולמד שנה אחת בקולג' של אוניברסיטת אוטווה. ב-1930 עבר לארצות הברית ולמד באוניברסיטת הרווארד, שבה סיים בהצטיינות ב-1934 תואר ראשון בספרות אנגלית. באותן שנים פירסם משיריו בעיתונות העברית האמריקנית, וזכה לעידודם ולידידותם של סופרים עבריים מקומיים. המשיך את לימודיו באוניברסיטת קולומביה בניו יורק בעזרת מלגת הצטיינות, והתעתד להתמחות ביצירת ט"ס אליוט, אך לאחר שנה קטע את לימודיו, כנראה מחמת הצטברות של מועקות אישיות, ובסוף 1935 עלה לארץ ישראל. בארץ נע בין עיסוקים רבים. עבד בין השאר כמתרגם ידיעות מן הרדיו במערכת "דבר", כמרצה לעת מצוא, כמורה לאנגלית בבתי ספר שונים וכיועץ ספרותי לתיאטרון "אהל", אולם התקשה למצוא לו מקום מבחינה אישית ומקצועית גם אחרי שעבר ב-1941 מתל אביב לירושלים. מתוך תחושתו כנטע זר בין הקבוצות שהרכיבו את המערך הספרותי בארץ ישראל ניסה לרכז סביבו ב-1937 קבוצת סופרים צעירים וחדשנים, אך היוזמה גוועה בראשיתה, כמו גם ניסיונו לייסד כתב עת והוצאת ספרים משלו. באותן שנים פירסם בעיתונות הספרותית משיריו (בעיקר במוסף "דבר" בעריכת דב סדן ובירחון "גליונות" של יצחק למדן), וכן מסות ורשימות ביקורת על הספרות האנגלית והאמריקנית בת הזמן. ב-1940 פירסם בספרון מיוחד את תרגומו לפואמה "ארץ השממה" של אליוט.
