ביוגרפיה
נולד בוורשה, פולין. במהלך מלחמת העולם השנייה נמלט עם משפחתו לברית המועצות. את תוואי נדודי המשפחה באותן השנים שיחזר לימים ברומן האפי ""אלף לבבות"" (1991; גרסה חדשה וערוכה בידי אלי הירש ראתה אור לאחר מותו של צלקה, ב-2008), כששלח את אחד מגיבורי הרומן, אלק צ'רניאק, להלך באותו המסלול עצמו. לאחר שנות נדודים בסיביר ובקזחסטן שבה המשפחה לפולין והשתקעה בוורוצלב. למד מדעי הרוח באוניברסיטה של ורוצלב, אך את החוויה המשמעותית שבמידה רבה עיצבה את דמותו כאמן חווה מחוץ לכותלי האוניברסיטה. חוויה זו זכתה לכינוי "תמורת הגלות" ונוסחה במסה ושמה "חובות הילדוּת", שנכללה בקובץ המסות הראשון של צלקה, "סימניות" (1987).
צימר שמעון /// סופר, משורר ומחזאי /// נולד בקריית חיים, ישראל /// 1950 /// גיל: 75
צורית אידה /// סופרת, מחזאית ומבקרת /// נולדה בתל אביב, ישראל /// 1926 /// גיל: 99
ביוגרפיה
נולדה בתל אביב. בוגרת הסמינר למורות וגננות ע"ש לוינסקי בתל אביב ו"סמינר הקיבוצים". למדה מחול בתל אביב ובניו יורק. שיחקה בתיאטרון "הבימה" בשנים 1952-1950 ובתיאטרון העברי "פרגוד" בניו יורק. מפרסמת מאמרי ביקורת על ספרות ואמנות מ-1952. ספרה הראשון, "שני מחזות על אהבה: גולת הבדולח; משחק אחרון" (עקד), פורסם ב-1962. המחזה הראשון מתוכו, תחת השם "כדור הבדולח", הועלה על במת תיאטרון "קרוב" ב-2010. זכתה בפרס היצירה לסופרים עבריים על שם ראש הממשלה לוי אשכול ב-1981 וב-2000, ובפרס קרן דב סדן מטעם אוניברסיטת תל אביב ב-1990. צורית היא רעייתו של הסופר אהרן מגד ואמם של הסופר איל מגד וההיסטוריון ד"ר עמוס מגד.
ביוגרפיה
נולד וגדל בבנימינה, ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים. את עבודת הדוקטור שלו כתב על שירת ח"נ ביאליק. עבר עם מורו, בנימין הרושובסקי (הרשב), וכמה מעמיתיו ללימודים בירושלים לאוניברסיטת תל אביב, שם היה ממקימי החוג לתורת "הספרות", שבראשו עמד שנים רבות. הקים וערך עם מאיר ויזלטיר את הרבעון "סימן קריאה" (1991-1972) ואת הוצאת הספרים "ספרי "סימן קריאה"", שגם היא הוקמה ב-1972. היה חבר מערכת "הספרות", כתב העת של החוג לתורת "הספרות" באוניברסיטת תל אביב. מאוחר יותר ייסד וערך עם יגאל שוורץ, בשיתוף פעולה של הוצאת כתר והוצאת הקיבוץ המאוחד, את הסדרה לספרות יפה "הספריה" (1986). ב-1990 נפרדו השניים ופרי הקים את הסדרה "הספריה החדשה", שקיימת עד היום.
ביוגרפיה
נולדה בחיפה. ילדותה ונערותה התאפיינו במעברים תרבותיים וגיאוגרפיים. בגיל אחת-עשרה נסעה עם משפחתה לאתיופיה לארבע שנים, שבמהלכן חיה אצל משפחה מארחת ובפנימייה של התיכון הצרפתי באדיס אבבה. הניתוק מהוריה, שגרו בעיירה מרוחקת, חשף אותה לעצמאות מוקדמת. בהיעדרה של ספרייה עברית התחנכה על הספרות האירופית, בפרט האנגלית והצרפתית, והיכרותה עם התרבות העברית באה מהתנ"ך ומהאגדה. לאחר שובה ארצה והשלמת שירותה הצבאי, למדה מתמטיקה וספרות כללית באוניברסיטת תל אביב, והמשיכה ללימודי מדעי המחשב בטכניון. הדיוק וההקפדה של לימודי המדעים בד בבד עם פריצת הגבולות הגיאוגרפיים בילדותה, מבטאים היטב את התנועה של יצירתה, שעוסקת בתצפית מדויקת על החיים הסובבים אותה, ובו-זמנית מרחיבה את גבולות החיים המדוּוחים אל מחוזות גיאוגרפיים ופואטיים בלתי צפויים. את הכשרתה האקדמית המשיכה בתוכנית המעשית לקולנוע ובמכון להיסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות באוניברסיטת תל אביב.
פורת אלישע /// סופר, משורר ומבקר /// נולד בקיבוץ עין החורש, ישראל /// 1938 – 2013 /// גיל
ביוגרפיה
נולד, גדל, התחנך וחי בקיבוץ עין החורש. אביו, הסופר, המתרגם, העורך והעיתונאי אליהו פורת, ואמו היו ממייסדי קיבוץ עין החורש. למד בתיכון "מעיין" בקיבוצו. אחרי השירות הצבאי למד יהדות וספרות כשומע חופשי באוניברסיטה העברית בירושלים (1976-1977). רוב ימיו עסק בחקלאות.
פגיס דן /// משורר, מתרגם, מבקר וחוקר שירת ימי הביניים /// נולד ברדאוץ, בוקובינה /// 1930 – 1986 /// גיל
ביוגרפיה
נולד ברדאוץ, בוקובינה. כבן ארבע היה כאשר נסע אביו, יוסף פגיס, לארץ ישראל כדי להכין בית למשפחתו. חודשים ספורים לאחר נסיעתו של האב ארצה נפטרה האם, יהודית אוסלנדר, ממחלה פתאומית. פגיס נותר עם סבו וסבתו בבית משפחת אוסלנדר. אביו הגיע לבוקובינה ב-1939 וביקש לקחת עמו את בנו, אך סבתו סירבה. בפרקי הפרוזה שלו "אבא", שנכללו באסופת כל שיריו (1991), מצטט פגיס את תגובת הסבתא: "לאן תיקח את הילד, לחולות? למדבר?" (352). הוא נותר אפוא עם סבו וסבתו, ועמם נשלח אל מחנות העבודה במלחמת העולם השנייה. בספרה ""לב פתאומי"" (1995) מתארת אשתו, עדה פגיס, את הניסיון להתחקות אחר עקבות קורותיו בשואה: "דן לא הסכים לדבר על הגירוש. מה שעבר עליו באותו טרנספורט עכר את כל שנותיו, ובכל כוחותיו ניסה להסתיר זאת מעצמו ומאחרים. אחרי מותו לא הצלחתי לאתר את עקבותיו שם. איש מהמגורשים שדיברתי איתם לא פגש בו ולא שמע על משפחתו" (38). סודות ביוגרפיים נוספים אופפים את דמותו של פגיס עד היום.
