ברק (הוּמי) אביבה /// מתרגמת /// נולדה בתל אביב, ישראל /// 1936 /// גיל: 87
ביוגרפיה
נולדה בתל אביב לאמה רחל בלכוביץ', ילידת פולין, ולאביה דוד הומי, יליד עיראק. למדה ב"תיכון חדש". את לימודיה הגבוהים החלה באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבלה תואר ראשון בספרות אנגלית ובספרות צרפתית, המשיכה באוניברסיטת תל אביב והיא בעלת תואר שני בספרות צרפתית. שנים אחדות עבדה בהוראה בבתי ספר תיכוניים, ולאחר מכן הצטרפה לסגל היחידה להוראת שפות זרות באוניברסיטת תל אביב, משם פרשה בדרגת פרופסור. בשנות עבודתה שם הקימה את המגמה ללימודי תרגום במסגרת החוג לשפה וספרות צרפתית, וחינכה דורות של תלמידים, מהם שפנו לעבודה פעילה בתרגום (ארזה טיר-אפלרויט, עדינה קפלן, מיכל אסייג, מיכל סאבו ועוד).
בצלאל יצחק /// חוקר ועורך /// נולד בהראת, אפגניסטן /// 1931 /// גיל: 92
ביוגרפיה
נולד בהראת, אפגניסטן. עלה ארצה עם משפחתו ב-1934. חי בירושלים ובתל אביב עד 1948. התגייס כתלמיד, נלחם במלחמת העצמאות ונפצע בקיבוץ מנרה. היה חבר מנרה עד 1954, הדריך בתנועת "המחנות העולים" וערך את ביטאונה, "במבחן". בשנים 1958-1955 למד היסטוריה של עם ישראל וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב. ב-2005 קיבל תואר דוקטור מבית הספר ללימודי היהדות באוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטור שלו עסקה ב"השתתפות הספרדים בארץ ישראל בציונות ובתחייה הלאומית בשלהי התקופה העות'מאנית". בשנים 1960-1955 היה מזכיר אישי של השר משה כרמל וראש לשכה של השר יצחק בן-אהרן. החל ב-1960 עבד כעיתונאי ב"למרחב", והחל ב-1970 היה עורך מוסף הספרות "משא". לאחר האיחוד בין "למרחב" ובין "דבר", המשיך בעריכת "משא", בשיתוף עם אברהם שאנן. ב-1979 היה עורכו המייסד של כתב העת "פעמים" (מכון בן-צבי), ושימש בתפקיד עד צאתו לגמלאות ב-1994.
בוצ'ן יעקב /// סופר וצייר /// נולד באוסטריה /// 1946 /// גיל: 77
ביוגרפיה
נולד באוסטריה להורים ניצולי שואה ששרדו את אושוויץ. אביו היה בזונדר קומנדו ואיבד אישה. אמו, שאיבדה בעל, היתה במשך שנתיים מזכירתו של יוזף מנגלה, הרופא הידוע לשמצה. הוריו נישאו במחנה מעבר באוסטריה ושם הוא נולד. בגיל שנתיים עלה לארץ, גדל והתחנך בתל אביב, תחילה בשכונת שפירא ולאחר מכן בנחלת יצחק. ההורים ירדו מ"הארץ" לקנדה, ושם חיו עד סוף ימיהם. בוצ'ן למד בבית ספר תיכון "ויצ"ו תל אביב" אמנות שימושית וגרפיקה (1964-1960).
אורן (נאדל) יצחק /// סופר, מתרגם ועורך /// נולד באולן-אידה (ויירכנידינסק), סיביר /// 1918 – 2007 /// גיל
ביוגרפיה
נולד באולן-אידה (ברוסית: ויירכנידינסק), בירת הרפובליקה הבורייט-מונגולית בסיביר. קיבל חינוך עברי ולאומי בבית אביו, יליד לטביה, שגלה לסיביר והיה שם מורה עברי וציוני. בשל רדיפות העברית חמקה המשפחה מברית המועצות לעיר חרבין בסין ב-1924, שם היה אורן חבר "בית"ר", למד בגימנסיה רוסית וכן למד במשך שנה בפקולטה למשפטים. מ-1936 חי בירושלים, למד באוניברסיטה העברית והתפרנס מעבודות פקידות שונות, תרגום ועריכה, וכן מסלילת כבישים עבור הצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה. הצטרף ל"אצ"ל" ושירת בצה"ל במלחמת העצמאות. ערך את "המגן", ביטאון צה"ל בירושלים, ועבד במשרדי הממשלה בתפקידים שונים, בהם כעורך כתבי מבקר המדינה. בשנים 1958-1948 היה בעל טור ב"ידיעות אחרונות" שעליו חתם בשם ל' דני. בשם זה חתם גם על הקובץ "עשור בחרוזים" (1958). תירגם יצירות מרוסית לעברית ומעברית לרוסית. ב-1960 היה ממייסדי השידור הקבוע ברוסית ליהודי ברית המועצות. מ-1972 נמנה עם עורכי האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית. זכה בפרס ראש הממשלה (1978, 1987), פרס ניומן (1989), פרס ז'בוטינסקי (1997) ופרס הנשיא (1999).
אורלנד יעקב /// משורר, פזמונאי, מחזאי ומתרגם /// נולד בטטיב, אוקראינה /// 1914 – 2002 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיירה טטיב, אוקראינה, לאביו אליעזר ולאמו בתיה לבית סגל. באפריל 1919 נטבחו עשרה מבני משפחתו בפרעות דניקין ופטליורה והמשפחה עקרה לקייב, בירת אוקראינה. חוויית ילדות זו ליוותה אותו כל חייו ולה הקדיש את הפואמה "קייב" (1991). משם חצתה המשפחה את הדנייפר והדנייסטר ועברה לבסרביה, והתגוררה כשנה בקישינב. הוא למד בגימנסיה העברית "מגן דוד", שבה התחנך גם נתן אלתרמן, בלא שהתוודעו זה לזה. ב-1921 עלה לארץ עם הוריו, ותחנתם הראשונה היתה כפר גלעדי. בשנים 1923-1921 השתתפו הוריו בסלילת כביש מטולה-כפר גלעדי-מגדל-טבריה במסגרת "גדוד העבודה". ב-1923 עברו לירושלים, שם עבד האב כחוצב וכסתת אבן בפלוגת העבודה של הגדוד בראשות יצחק שדה. ב-1928 למד בבית הספר "תחכמוני" ואחר כך בגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב. את לימודיו התיכוניים השלים בשנים 1932-1929 בגימנסיה "רחביה" בירושלים.
אוורבוך אורפז יצחק /// סופר, מסאי ומשורר /// נולד בזינקוב, אוקראינה /// 1921 – 2015 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיירה זינקוב, אוקראינה. נמלט עם הוריו מאימת השלטון הקומוניסטי לבית סבו בליפקאן, בסרביה. בשל מחלה נאלץ לוותר על לימודים בבית ספר ורכש את השכלתו בעיקר בכוחות עצמו ובעזרת מורה פרטי שלימד אותו ספרות עברית, נביאים אחרונים וגמרא. ב-1938, בהיותו בן שבע-עשרה, עלה לבדו ארצה במסגרת "עליית הנוער", התחנך במשך חצי שנה בכפר הנוער מאיר שפיה, ואחר כך הצטרף לגרעין הקיבוצי יסעור במושבה מגדיאל. בסתיו 1942, כשהגיעו אליו שמועות על מותם של הוריו ואחותו "במחנה" הריכוז בטרנסדניסטריה, רומניה, התגייס לצבא הבריטי ויצא לאירופה. ב-1946 חזר ארצה ועבד בליטוש יהלומים, אך כעבור זמן קצר שב ולבש מדים, הפעם מדי צה"ל, השתתף במלחמת העצמאות כקצין בחיל התותחנים ונלחם בקרב לטרון. אחרי המלחמה התגייס לצבא הקבע ולקח חלק במלחמת סיני (1956). באיחור ניכר עבר במסגרת המכינה הצבאית את בחינות הבגרות, וב-1960 החל ללמוד באוניברסיטת תל אביב בחוגים לפילוסופיה ולספרות עברית. מ-1962 עבד כעורך לילה בעיתון "על המשמר" וכתב בעיתון זה טור שבועי על נושאי חברה ותרבות. אחרי מלחמת ששת הימים (1967) היה פעיל בוועד לשלום וביטחון. במלחמת יום הכיפורים (1973) נפל בן אחיו, שהיה סופר מתחיל ונקרא על שם אביו של אורפז שנספה בשואה. האירוע הטביע בו חותם עמוק והשפיע על כתיבתו. היה נשוי שלוש פעמים. מתגורר בתל אביב.
