סופר
נולד בתל אביב לאב יליד מולדביה שבמלחמת העולם השנייה שימש כרופא ברזיסטאנס הצרפתי, ולאם ילידת מגדיאל. בוגר תיכון "עירוני א"' בתל אביב. שירת בצבא בחיל השריון והשתתף במלחמת לבנון הראשונה כמפקד טנק, חוויה שלדבריו הובילה אותו ללימודי רפואה. למד רפואה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים והתמחה בפסיכיאטריה למבוגרים. ניהל מרפאה להפרעות קשב וריכוז ולהפרעות התפתחות אחרות. הרצה במכללת רופין בחוג למדעי ההתנהגות. במהלך לימודיו כתב טורים קבועים בעיתון "העיר" וב"עיתון תל אביב".
ספרו הראשון, "אחר כך באה המלחמה" (ספריית מעריב, 1989), נכתב בעקבות חוויותיו בזמן מלחמת לבנון והמחאה הפוליטית נגד המלחמה, שבה היה מעורב לאחר מכן. שורצמן תופש את החוויה הצבאית כחוויה מעצבת, והוא בוחר להדגיש את השפעתה ההרסנית על מתגייסים צעירים. הספר מתייחס לכך שהצבא משרת את האתוס הגברי הישראלי שלא כולם מתאימים לו או מוכנים להיכנע לתכתיביו. ספרו השני, "אצלנו אסור לגדל שדיים" (1996), הוא רומן משפחתי הנסב על מחלת אב המשפחה ומותו וברקע יחסי האח והאחות. המשפחה התל-אביבית, בתחלואיה ובתסביכיה, היא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית.
ספריו הבאים מבוססים על חוויותיו כרופא בבתי חולים ביערות הגשם בגאנה: ברומן "אישה של אור ירח" (2002) הוא סיכם את מסעו הראשון לאפריקה, שנערך בתחילת שנות התשעים; "רופא לבן אלים שחורים: רפואת נפש מערבית בג'ונגלים של אפריקה" (2007) נכתב בעקבות מסעו השני לאפריקה בשנת 1999. כתיבתו של שורצמן על אפריקה מתאפיינת בטשטוש גבולות בין הביוגרפיה לבין הבדיון. ספריו מהווים תיאור של חוויות אותנטיות כפי שהוא חווה אותן במפגש עם האפריקנים במרפאות שבהן עבד, וכך מתאפשרת לקורא הצצה אל העולם האפריקני המסורתי, המובלט בריחוקו מהעולם המערבי המודרני. במיוחד הוא מדגיש, מתוקף מקצועו כפסיכיאטר, את ההבדלים בין תפישת עולמם של האפריקנים המסורתיים לתפישת העולם המערבית בתחומי בריאות הגוף והנפש, החיים והמוות, היחיד והקהילה. ספרו האחרון, "כפר המכשפות" (בבל, 2012), הוא רומן בדיוני על אודות צעיר ישראלי, חייל משוחרר, שיוצא בשליחות אביו לאפריקה וחווה באינטנסיביות את המפגש בין המערב לבין היבשת השחורה.
שורצמן כותב על התרבות האפריקנית בהערכה ומתוך הזדהות עמוקה. כאיש מדע מערבי הוא לומד להבין את תפקידו והשפעתו של הרופא המסורתי-השאמאן-מגרש השדים-המכשף, את יחסיו עם מטופליו ואת השפעתו עליהם. את אלה הוא מעביר לקוראיו באמפתיה ובכבוד.

סנדרסון, אורן. "אנשים באים לגיהנום כי הוא מוצא חן בעיניהם". "הארץ" ספרים. 9.10.2002. 6, 14; עצמון, צבי. "פסיכיאטר בגלימת אנתרופולוג". "גלילאו" 113. 2008. 56-59.

ורד טוהר