סופר
נולד בשפטובקה, פלך וולין, במשפחה מסורתית-משכילית ממוצא חסידי. מילדותו נחשף לספרות העברית והחל לחבר שירים וסיפורים. בעידודו של חיים נחמן ביאליק, שקרא את יצירותיו המוקדמות, נשלח על ידי הוריו ב-1913 ללמוד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. חזר לביתו לחופשת קיץ ב-1914 ונאלץ להישאר שם עקב פריצתה של מלחמת "העולם" הראשונה. בגיל חמש-עשרה למד רוסית וסיים את בית הספר התיכון באודסה, שם השתלם גם בקונסרבטוריון (כינור) ובערבים בישיבתו של חיים טשרנוביץ. בהיותו באודסה הפך לבן ביתו של יוסף קלוזנר.
ב-1920, אחרי שירות קצר בשורות הצבא האדום, החל ללמוד הנדסת מכרות במוסקבה. לימים הפך למומחה המוביל בברית המועצות להעשרת הפחם וחיבר עשרות ספרי מחקר והדרכה בנושא. במקביל לעבודתו בתעשייה ובמחקר המשיך לכתוב סיפורים ושירים בעברית. החל מ-1927 התפרסמו יצירותיו בכתבי העת ובעיתונים – "התקופה", "העולם", "כתובים", הדואר, "גליונות", "הדים" ו"מוסף דבר". אולם מ-1934, עם התגברות הרדיפות הפוליטיות בברית המועצות, הפסיק את הקשר עם עולם הספרות העברית וחדל לכתוב בהדרגה. הוא שב לכתיבתו הספרותית באמצע שנות הארבעים, בעקבות טראומת השואה. אז, אל המעגל הצר של חבריו חסידי הספרות העברית חדר פרובוקטור מטעם שירותי הביטחון, שהביא למעצרם ב-1949. ב-1955 שוחרר ממאסר וחזר לעבודתו המחקרית ולכתיבה בעברית. יצירותיו הוברחו ארצה בסיוע עובדי שגרירות ישראל במוסקבה, וב-1966 פורסם הרומן "אש תמיד" (עם עובד) בשם העט א' צפוני (הנמצא בצפון, אבל גם צפון, נסתר). הרומן מספר את קורות חורבן העיירה היהודית בעת השואה. הוא נפטר במוסקבה ולפי צוואתו אפרו נקבר בבית העלמין של הקיבוץ שפיים. הארכיון שלו הובא ארצה על ידי בני משפחתו שעלו במהלך שנות השבעים. לאחר מותו ראו אור בארץ "יומן הזכרונות" שלו (1976); קובץ סיפוריו "חבלי השם" (1985); ואסופת כתביו משנים שונות "הסיפור שלא נגמר" (1991), שכללה בין השאר את חלקו הראשון של הרומן הלא-גמור שלו "רופאים", שעסק ברדיפות היהודים על ידי המשטר הסטליניסטי. החל משנות התשעים כתביו ראו אור בתרגום לרוסית.
כתיבתו הריאליסטית ממזגת בתוכה יסודות של סיפור עממי ופיליטון. האיזון בין אירוניה והומור ובין הטון הלירי והפאתוס הלאומי מאפיין את ספרותו ותורם למורכבותה. עיקר נושאיו – "העולם" הנעלם של העיירות היהודיות, תיאור הקיום היהודי בטווח שבין לחץ המודרניזציה מחד גיסא ובין האלימות הפשיסטית והסטליניסטית מאידך גיסא. לצד ההשפעות הקלאסיות של הספרות העברית, כמו יצירותיו של מנדלי מוכר ספרים, שכמחווה לו קרא פריגרזון למחזור סיפוריו המוקדמים "מסעות בנימין הרביעי", מורגשת ביצירתו ההשפעה של מסורת הסיפור החסידי.

גלבוע, יהושע. "לשון עומדת על נפשה". תל אביב: ספרית פועלים. 1977. 287-294; שגיב, גליה. "ביבליוגרפיה". "חבלי השם". תל אביב: עם עובד. 1985. 309-314.

סבטלנה נטקוביץ'