חוקרת ספרות, משוררת, עורכת ומתרגמת
נולדה בהלסינקי, פינלנד, שם למדה בבית הספר היהודי. עלתה לישראל ב-1957. למדה בבית הספר היסודי "רביבים" ובתיכון בקריית חיים. קיבלה תואר ראשון בספרות עברית ואנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. למדה במסלול ישיר לדוקטורט (נושא המחקר: "פתגמים בסיפורי עם: יחסים מבניים בין פתגמים וסיפורים", 1978). מלמדת מ-1970 באוניברסיטה העברית, פרופסור מן המניין מ-1998 בחוג לספרות עברית ובתוכנית לפולקלור יהודי והשוואתי. מספריה: "אדם לאדם גשר: פתגמים של יהודי גורגיה בישראל" (1993); "רקמת חיים:" "היצירה העממית של ספרות חז"ל" (1996); Tales of the neighborhood: Jewish narrative dialogues in late antiquity (2003). מכהנת בקתדרה ע"ש מקס ומרגרטה גרונולד לפולקלור. ממקימות המרכז הירושלמי הפמיניסטי לשלום "בת שלום" (1994).
נושאי שירתה המרכזיים הם: זוגיות, ארוטיקה, אימהות, שכול, זהות יהודית, פוליטיקה, הגות וטבע. היא מתארת מרחבים אירופיים שונים, כגון סלוניקי, ברצלונה, טלז, פריז, כשלעתים ההקשר הוא חיפוש היסטורי אחר זהות הדוברת. הפואטיקה שלה לירית, לעתים אירונית. שירתה מקיימת דיאלוג עם מקורות רבים, בעיקר עם המיתולוגיה היוונית ועם היהדות, במיוחד באמצעות סיפור "אשת לוט", שספר שיריה הראשון אף נקרא על שמה ("אשת לוט", 1989, הקיבוץ המאוחד) והוא מתואר בהרחבה ב"שיעור בפיתוח קול" (1998), אך גם עם סיפורי אדם וחוה, קין והבל, יעקב ורחל ועוד. שירתה מתייחסת גם למשוררים עבריים בני זמננו כמו אברהם שלונסקי, לאה גולדברג ודן פגיס. היא אינה עושה שימוש בצורות פורמליות, למעט הייקו או דמויי הייקו, הנמצאים בשלושת ספרי שירתה, ובמיוחד ב"ציפורי" (2002).
עורכת-שותפה של "המוזה המורדת – אנתולוגיה דו-לשונית אנגלית-עברית של שירה פמיניסטית עברית מהעת העתיקה ועד ימינו" (1999). מייסדת ועורכת-שותפה של כתב העת "מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי" (מ-1982) ושל כתב העת "פלשתין-ישראל" (מ-1994). תירגמה משבדית את שירתם של תומס טראנסטרומר (2003) ואדית סדרגראן (בספרה "שיעור בפיתוח קול"). שיריה תורגמו לכמה שפות אירופיות ולערבית.

חבר, חנן. ״קם לתחייה הפסיפס". "הארץ" ספרים. 25.12.2002. 8; מישורי, אפרת. ״אובדן ודימום". "ידיעות אחרונות" לשבת. 7.8.1998. 28; שביט, יעקב שי. ״בצילו של הזמן האוזל". "עתון 77" 9. 1998. 221.

גלעד מאירי