משורר ומסאי בשפה הצרפתית
נולד בעיירה האלזסית בישווילר (Bischwiller), צרפת. משפחתו ישבה באזור זה כשלוש מאות שנה. בילדותו דיבר כשאר התושבים בעיקר בניב הגרמני המקומי, וגם ביידיש אלזסית, שהיא שונה במקצת מזו הנהוגה במרכז ומזרח-אירופה. מאוחר יותר התוודע לצרפתית ולגרמנית. בתום לימודיו התיכוניים ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה, גורשה משפחתו מביתה ומצאה מקלט בדרום-מערב צרפת, ליד טולוז, עיר שבה התחיל בלימודי רפואה. בו בזמן היה פעיל בהקמת רשת התנגדות לכיבוש הנאצי ולממשלת וישי (ה"רזיסטנס"). כבר ב-1942 התפרסמו שיריו הראשונים בכתב עת מחתרתי. בראשית 1943 הצליח להימלט לארצות הברית, שם השלים עבודת דוקטור בשפות וספרויות רומאניות, ולימד ספרות צרפתית באוניברסיטת אוהיו, בברנדייס ובמוסדות נוספים. ספריו הראשונים ראו אור בצרפת בשנות החמישים. "הקיץ האינדיאני" יצא בהוצאת "גאלימר" (1957) וזכה להקדמה של אלבר קאמי.
ב-1960 עלה ארצה עם משפחתו וקבע את ביתו בירושלים, התמנה לפרופסור לספרות צרפתית ומשווה באוניברסיטה העברית בירושלים, שם לימד עד 1983. הוא לימד גם באוניברסיטת תל אביב. ב-2001 עבר להתגורר בפריז בשל מצב בריאותה הרעוע של אשתו, אך שמר על ביתו בירושלים.
יצירתו היא שירית בחלקה הגדול, אך כוללת גם מסות רבות, עיונים בתנ"ך, סיפורים אוטוביוגרפיים, תיאורים על חייו בירושלים ובארץ ישראל, מיצגי מולטימדיה ועוד. שירים, ספרים ומאמרים שלו תורגמו לכמה שפות. המו"ל הגדול של השירה הצרפתית המודרנית, פייר סגרס (Pierre Seghers), פירסם עוד ב-1978 ספר על מכלול יצירתו של ויז'ה, בסדרה "משוררים של ימינו", וכך הכניס אותו לפנתיאון של השירה הצרפתית במאה העשרים. ספרים אחרים על יצירתו ראו אור בצרפתית, בגרמנית, באיטלקית ובאנגלית. הוא כתב גם שירה בשפה האלזסית, זכה לכבוד גדול בחבל הולדתו, וב-2000 נחנך בעיירת הולדתו בישווילר מרכז תרבות על שמו. זכה בפרסים ספרותיים בצרפת, בשווייץ ובגרמניה, בהם: הפרס הגדול לשירה של "החברה של אנשי העט בצרפת" (1987), הפרס הגדול לשירה של האקדמיה הצרפתית (1996), הפרס של קרן היהדות הצרפתית (1994) ופרס Würth לספרות אירופית (2002).
תרגומים אחדים של שיריו וקטעים אוטוביוגרפיים פורסמו בעיתון "הארץ" ובכתב העת "אמות" בסוף שנות השישים ובראשית שנות השבעים: שני פרקים מ"זיכרונות אלזס", תירגם שמעון זנדבנק; "אמות" 2, 1963-64; "נתזי מלח", שיר (לא צוין מתרגם), "הארץ", 26.6.1964; שני פרקים מספרו "סלסלה של כשות" בכותרת "לפני המבול", תירגמה רות אלמוג, "הארץ" 6.10.1968, 11.10.1968; "זיכרון", שיר, תירגם דוד רוקח, "הארץ", 10.4.1970; "ירח של חורף", קטע פרוזה, תירגם יהושע קנז, "הארץ", 11.9.1970.
השירה, הסיפורים ואף ספרי הביקורת שלו עומדים, בעיקרו של דבר, בסימנם של מקורותיו היהודיים וחייו בירושלים. הם מאופיינים באווירה של צלילות דקה, שמש וצל חליפות, געגועים, אהבת בני עמו וארץ ישראל, חיבה לנוף ונאמנות גדולה לזיכרון. נושא אחר שהרבה לעסוק בו הוא חבל הולדתו אלזס, תושביו ובמיוחד היהודים שם, על שורשיהם העמוקים ודתיותם המלבבת. בכתבים שעניינם יהודי אלזס יצר שפה ייחודית משלו, שהיא אמנם צרפתית, אבל המבקרים וגם ויז'ה עצמו הגדירו אותה "judan", מין צרפתית-יהודית-אלזסית, שאין לה אח ורע.

ויז'ה, קלוד. "המשורר היהודי והשפה הצרפתית (שיחה עם קלוד ויז'ה)". "זהות" ג'. 1983. 50-58; כהן, לוראן. "התגלות כפולה". "ארץ אחרת" 46. 2008. 98-101;
Mendelson, David and Colette Leinman. L’oeil témoin de la parole : rencontre
autour de Claude Vigée. Paris: Parole et Silence. 2001; Mounic, Anne. La poésie de Claude Vigée. Paris: L'Harmattan. 2005.

יאיר בירן