סופר בשפה האיטלקית
נולד בפרארה, איטליה, לאב שהיה קצין בצבא ולאם מנהלת חשבונות שלא עבדה במקצועה. עם פרסום חוקי הגזע ב-1938 פוטר האב, וישראל עבר ללמוד בבית ספר יהודי קטן, שהוקם בקהילת פרארה. בין מוריו היה ג'ורג'ו בסאני, לימים סופר איטלקי ידוע (מחבר "הגן של פינצי-קונטיני"). בנובמבר 1943 נעצר בפרארה עם מאה אנשים נוספים, מחציתם יהודים, כבני ערובה של הפשיסטים. אחד-עשר מהם נרצחו עוד באותו לילה, וישראל עם האחרים הועברו לבית הסוהר. סבתו השיגה עבורו הקלה והוא הועבר למעצר בית. כעבור שבועיים הופצצה העיר מהאוויר והמשפחה הצליחה להימלט אל ההרים, שם הסתתרו עד שחרור האזור בדצמבר 1944.
כעבור שנה החל ללמוד כימיה באוניברסיטת פרארה, וב-1946 הצטרף לתנועת "החלוץ" והשתלב בחוות הכשרה ליד פירנצה, שם נשאר שנתיים, תחילה כחניך ואחר כך כמדריך. בנובמבר 1949 עלה לארץ עם אשתו, כחברים ראשונים בגרעין "השומר הצעיר" באיטליה לקיבוץ רוחמה בנגב. ב-1951 התקבלו כחברים לקיבוץ ומאז הם מתגוררים בו. הוא מילא תפקידים של רכז ומזכיר המשק, ערך במשך אחת-עשרה שנים את עלון "הקיבוץ" וכיום הוא ארכיונאי "הקיבוץ".
ספריו גדושים בפרטים מתקופות שונות בחייו. הם כתובים בנוסח ריאליסטי, לעתים בעל גוון לירי, מתוך ראייה היסטורית רחבה ובלשון בהירה ושוטפת. הוא כתב על נערים והתבגרות באיטליה הפשיסטית, על ניצולי שואה וילידי הארץ, על שינויים בחיי "הקיבוץ" ובחברה הישראלית ועוד. כל ספריו תורגמו לעברית, ואלה הם: "חלומות לא עוברים בירושה" (2001), סיפורם של צעירים המנסים להקים קהילה חלוצית, שהוא כנראה סיפורם של המחבר וחבריו בקיבוץ רוחמה; שנים של זעם ותקווה: 1949-1938 (2004), צירוף של אוטוביוגרפיה וממוארים, כניסוחו של משה ויסברג (2004), מהתקופה הדרמטית ביותר בקורותיו. הספר כתוב מנקודת התצפית של נער מתבגר, בכנות, בהתרגשות אך גם באיפוק; "קשר מקרי" (2008); "צילום בשחור ולבן" (2012), רומן המצליב בין מסלולי חייהם של ילדים ומבוגרים, ניצולי שואה וילידי הארץ, המנסים למצוא את דרכם במציאות הסבוכה שנקלעו אליה.

דרום, יואל, "הזכות לחלום חלום". "הקיבוץ". 3.10.2002; ויסברג, משה. ""צילום בשחור ולבן"". "הקיבוץ". 11.11.2004.

זיסי סתוי ויגאל שוורץ