סופר וחוקר
נולד בווילנה, ליטא. כבן עשר עלה לארץ עם הוריו, שהיו ציונים סוציאליסטים נלהבים. המשפחה השתקעה בכפר סבא. עם סיום לימודיו התיכוניים התנדב למשטרת היישובים העבריים, והיה מראשוני המדריכים בגדנ"ע (המחתרתי) של ארגון "ההגנה". במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ושירת כאלחוטאי בצי המלחמה. עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס לחיל הים, והיה מראשוני האלחוטאים בחיל. בשנים 1950-1946 היה חבר קיבוץ הסוללים. ב-1953 עבר לירושלים ולמד בחוגים לספרות עברית ומקרא באוניברסיטה העברית. שימש כמורה וכעורך מסגנן בעיתונים יומיים, ולימים כאחד מעורכי המוסף היומי של "מעריב". שימש גם כאיש יחסי הציבור של חברת "מקורות", בשנות הקמתו של המוביל הארצי מהכנרת לנגב.
ב-1955 נדפס ספרו הראשון "גשר", בהוצאת מועצת פועלי חיפה, שתיאר את סיפורה של מעברת עולים למרגלות הכרמל. ב-1962 ראה אור "איש נדהם", רומן מחיי עולי לוב, שלצורך כתיבתו שהה תקופה ממושכת בקרב עולי לוב במושב דלתון. ב-1966 ראה אור קובץ הסיפורים שלו "חוט השערה". ב-1967 נענה לקריאה להיחלץ לעזרת יישובי עמק הירדן, והתנדב לשרת בקיבוץ "גשר". כעבור כמה שנים כתב את פרקים לארץ "גשר" (1970), שבמרכזו עמידת חברי וחברות קיבוץ "גשר" בעת מלחמת ההתשה. היצירה מזכירה רפסודיה מוזיקלית, ולפרקיה קרא: מודרטו, אנדנטה וכו'. כתב גם לילדים, וסיפוריו נדפסו ב"דבר" לילדים" וב"משמר לילדים".

ב-1973 הוא יצא להשלמת לימודי התואר השלישי באוניברסיטת שיקגו, שם עשה את עבודת הדוקטור באנתרופולוגיה. ב-1978 הצטרף לקבוצת מורי החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה והחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. בסוף שנות השמונים יצא לשבתון באוסטרליה, שם חקר את תרבות התושבים האבוריג'ינים. את השבתון האחרון שלו, בראשית שנות התשעים, עשה בגן החיות של סן דייגו. בשובו ממסעו חיבר את ספרו "האייפים: קופי-על כבני אדם" (1995), שבו הצביע על השימפנזה הגמדי "בונובו" כיצור הקרוב ביותר אל האדם, בין השאר בשל צורת ההזדווגות הנדירה שלו – "בטן-בטן" – ובמיוחד משום ש"המזדווגים מביטים זה בעיניו של זה, לפני האקט ותוך כדי מהלכו". בשל עניינו בתחום האנתרופולוגיה תירגם אהל לעברית את ספרה החשוב של מרגרט מיד, "מין ומזג בשלוש חברות פרימיטיוויות" (1970). זכה בפרס אוסישקין (1955), פרס אקו"ם (1959) ופרס "דבר" (1968).

איני, לאה. "גורילה הגונה". "מעריב" ספרות. 19.6.1998; גיל, משה. "על '"איש נדהם""'. "האומה". שנה א', גיליון 4. 1963. 652־655; שביד, אליעזר. "האספקלריה והמשתקף בה". "מולד". כרך כ"א. ינואר-אפריל 1963. 97־98.

אלישע פורת ומערכת הלקסיקון