הלקסיקון מעודד שימוש נרחב במידע שבו למטרות לימוד ומחקר. לפיכך, אפשר להוריד ערכים ושאילתות מן הלקסיקון למחשב האישי בקלות ובכמה תצורות. נבקש כי בכל שימוש שהוא בערכים ובשאילתות שבאתר, יינתן קרדיט הולם לאתר ולמחבר/ת הערך. בשונה מן הטקסטים שבלקסיקון, אין להעתיק או לעשות שימוש אחר בתמונות אשר באתר ללא הסכמה מפורשת מבעלי הזכויות עליהן.
נולד בתל אביב שבה התגורר כל חייו. בשנות השישים של המאה העשרים חבר אל מי שנודעו כקבוצת "המשוררים התל-אביביים", שעמה נמנו גם יונה וולך ומאיר ויזלטיר. ב-1963 ערכו הורביץ וויזלטיר את כתב העת הספרותי "קילטרטן" ומאוחר יותר (1968) את "גליונות שירה" בהוצאת גוג. היה זה המבקר והעורך גבריאל מוקד שהכתיר עוד ב-1965 את השלושה כ"משמרת הצעירה" של השירה העברית והקדיש להם את חוברת מס' 14 של כתב העת "עכשיו" בעריכתו.
נולדה בבקו, בירת אזרבייג'ן. בתם של המשוררים אינה ליסניאנסקה וגריגורי קורנברג. גדלה במוסקבה, שם למדה פיסול במכללה לאמנות ע"ש סוריקוב ובמכון לספרות ע"ש מקסים גורקי. עלתה ארצה ב-1990 והתגוררה בירושלים, עכשיו מתגוררת בחיפה. בין שנות השבעים לשנות התשעים עסקה בהוראת אמנות לילדים ופיתחה שיטת ריפוי באמנות. מאז סוף שנות השמונים עוסקת בחקר גטו טרזין, דמויותיו וחיי התרבות שלו. מחקרה זה הוליד מגוון של פרויקטים בינלאומיים הכוללים תערוכות, הצגות תיאטרון וסרטים תיעודיים.
הוריה היו ממקימי קיבוץ רביבים בנגב. אביה, פרופ' אברהם נגב, ארכיאולוג באוניברסיטה העברית בירושלים, היה מומחה לתולדות הנבטים. אמה, רחל נגב, פירסמה שלושה קובצי שירה. התבגרה בירושלים. למדה באוניברסיטה העברית, סיימה תואר ראשון באנגלית ובתולדות האמנות, לימודי תעודה בתרגום כתבי מדע, והשלימה תואר שני בתקשורת המונים (1982). ב-1984 השתתפה בקורס עורכי תוכניות ברדיו וערכה משדרים תיעודיים. ב-1986 החלה לכתוב בשבועון "כותרת ראשית" ובירחון "מוניטין", אחר כך ב"דבר השבוע". מ-1988 כתבת במוסף "7 ימים" של ""ידיעות אחרונות"". מ-2011 משמשת כמבקרת ספרות במוסף "ספרים" של עיתון ""הארץ"".
בנו של המחזאי יהושע סובול. גדל בתל אביב. סולן, גיטריסט, כותב ומלחין בלהקת הרוק הישראלית "מוניקה סקס". תקליטה הראשון של הלהקה, "פצעים ונשיקות", יצא ב-1995 וזכה להצלחה רבה. סובול עובד גם כמוזיקאי עצמאי, והוציא בין השאר תקליט סולו בשם "סוס" (1998). בשנים 2010-2007 פירסם טור שבועי במקומון "העיר".
נולדה בפולין. עברה את מלחמת העולם השנייה כילדה בוורשה, ובנעוריה עלתה ארצה. למדה באוניברסיטה העברית בירושלים. חיברה עבודת גמר לתואר השני על נושא השואה בספרות העברית (1967), ועבודת דוקטור על הרומן ההיסטורי העברי במאה העשרים (1981). עם ייסודו של מכון כץ לחקר הספרות העברית באוניברסיטת תל אביב ב-1970 הצטרפה לסגל החוקרים שלו, ופעלה בו קרוב לשלושים שנה, עד פרישתה לגמלאות. במסגרת זו נמנתה עם עורכי המהדורה האקדמית של שירת ביאליק (א'-ג', 1983; 1990; 2000) בהנהגתו של דן מירון.
נולד בכפר סידרוביצ'י בפלך קיוב, אוקראינה, למשפחה בעלת שורשים חסידיים. אמו מתה בילדותו והוא גודל בידי סבתו. עקב עיסוקו של אביו בכריתת יערות ומכירתם התגורר בילדותו תקופות ארוכות ביערות אוקראינה, וקיבל חלק מחינוכו היהודי והכללי מידי מורים פרטיים. בן שש-עשרה עזב את ביתו כדי להתמסר ללימודי גימנסיה אקסטרניים, ובד בבד ספג באינטנסיביות את הספרות הרוסית והעברית. בימי המהפכה הרוסית ומלחמת האזרחים שבאה בעקבותיה נדד בין ערים שונות ברוסיה ובאוקראינה (קייב, יקטרינוסלב, ערי קרים, אודסה, חרקוב, מוסקבה), היה עד לפרעות ביהודים וקלט רשמים עזים שהזינו את יצירתו כל ימיו. ב-1918 פירסם את ביכורי עטו בירחון "השילוח", סיפור בשם "כבוא השמש" ושיר בשם "על המשמר", שניהם בחתימת ח' צבי. עם זאת, ליצירה רצופה הגיע רק כחמש שנים אחר כך. ב-1921 עזב את רוסיה, ולאחר כשנה וחצי במושבת חלוצים יהודים באיסטנבול התיישב בפריז. ב-1925 הקים משפחה עם המשוררת יוכבד בת מרים. בנם המשותף, נחום (זוזיק), נולד ב-1928.
נולד בנובוסיבירסק, רוסיה. למד במכון לתיאטרון, למוזיקה ולקולנוע בלנינגרד. עלה ארצה ב-1988. עורך כתב העת הדו-לשוני (עברית ורוסית) "נקודתיים", עם רעייתו גלי-דנה זינגר.
נולדה וגדלה בבני ברק. בת למשפחה דתית-לאומית. יועצת משפחתית. פירסמה שני ספרי ילדים. הראשון, "כל אחד המשפחה שלו" (קוראים, 2002), נכתב עם יהודה אטלס. זהו אחד הספרים הראשונים בעברית העוסקים במשפחות אלטרנטיביות: הורים גרושים, משפחות חד-מיניות, ילדים מאומצים ועוד. ספרה השני לילדים, "תומר, המלאך של אמא", פורסם ב-2005.
נולד ברדאוץ, בוקובינה. כבן ארבע היה כאשר נסע אביו, יוסף פגיס, לארץ ישראל כדי להכין בית למשפחתו. חודשים ספורים לאחר נסיעתו של האב ארצה נפטרה האם, יהודית אוסלנדר, ממחלה פתאומית. פגיס נותר עם סבו וסבתו בבית משפחת אוסלנדר. אביו הגיע לבוקובינה ב-1939 וביקש לקחת עמו את בנו, אך סבתו סירבה. בפרקי הפרוזה שלו "אבא", שנכללו באסופת כל שיריו (1991), מצטט פגיס את תגובת הסבתא: "לאן תיקח את הילד, לחולות? למדבר?" (352). הוא נותר אפוא עם סבו וסבתו, ועמם נשלח אל מחנות העבודה במלחמת העולם השנייה. בספרה ""לב פתאומי"" (1995) מתארת אשתו, עדה פגיס, את הניסיון להתחקות אחר עקבות קורותיו בשואה: "דן לא הסכים לדבר על הגירוש. מה שעבר עליו באותו טרנספורט עכר את כל שנותיו, ובכל כוחותיו ניסה להסתיר זאת מעצמו ומאחרים. אחרי מותו לא הצלחתי לאתר את עקבותיו שם. איש מהמגורשים שדיברתי איתם לא פגש בו ולא שמע על משפחתו" (38). סודות ביוגרפיים נוספים אופפים את דמותו של פגיס עד היום.
נולד בניו ג'רזי, גדל והתחנך בניו יורק. עלה ארצה ב-1962. קיבל תואר ראשון בספרות אנגלית וגרמנית באוניברסיטת "קו"רנל, ניו יורק. לימד בחוגים לספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטאות חיפה ותל אביב. כתב בי"קו"רת אמנות בכתבי העת "קו" ו"ציור ופיסול". מתגורר בירושלים.