אפרת ישראל

נולד בעיירה אוסטרוג (אוסטרהא), אוקראינה. בנעוריו למד בישיבת מיר. ב-1905 היגר עם בני משפחתו לניו יורק, שם למד בתיכון אמריקני לצד לימודים בישיבת ר' יצחק אלחנן, שהיתה מרכז תלמידי ישיבות שזה מקרוב היגרו. ב-1915 קיבל אפרת (שאת שם משפחתו נהגו לבטא EFROS) תואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת קולומביה, ובמקביל את הסמכת בית המדרש לרבנים קונסרבטיבים. בשנים 1954-1918 שימש מרצה לעברית ולמחשבת ישראל באוניברסיטאות בערים שונות בחוף המזרחי בארצות הברית. ב-1947 נשלח עם המשורר היידי ה' לייוויק לתעד את מחנות העקורים באירופה. סדרת כתבות בנושא זה פירסם ב"הדאר". ב-1954 הוזמן לשמש דיקן המכון האוניברסיטאי לתרבות ישראל (שהפך מאוחר יותר לחלק מאוניברסיטת תל אביב). עלה לארץ, וב-1956, עם הקמת אוניברסיטת תל אביב, נבחר לרקטור הראשון שלה, ובתפקיד זה שימש עד 1959.

נגישות