ראב אסתר
נולדה בפתח תקווה לאמה לאה ולאביה יהודה, ממייסדי המושבה. התחנכה שם בגן מקומי, בבית ספר יק"א ובבית הספר החקלאי של האיכרים. ב-1913 עשתה כשנה בדגניה, עם חלוצי העלייה השנייה. חזרה למושבה ב-1914, ולאחר כארבע שנים פוּנתה עם המשפחה בידי הבריטים לתל אביב, כאשר הורחקו האזרחים מהחזית נגד הטורקים (1918). בשנים 1920-1919 שימשה כמורה בבן-שמן, שם החלה בכתיבת שיריה. באביב 1921, בעת התקפת הערבים על פתח תקווה, עזרה לטפל בפצועים. נישאה בסוף אותה שנה בקהיר לבן דודתה, יצחק גרין, ושהתה עמו במצרים עד 1925. שיריה הראשונים התפרסמו בהדים (1922). ב-1925 השתקעה בתל אביב. התאלמנה ב-1930. קובץ שיריה הראשון, "קמשונים", פורסם בהוצאת הדים (1930). ב-1932 נישאה שנית, לצייר אריה אלואיל, והתגרשה ממנו ב-1935. ב-1945 עברה לכפר סבא, ומאז שבה לכתוב ולפרסם שירים, סיפורים ורשימות, וחזרה ב-1948 לתל אביב. אז מסרה את רכושה כעיזבון בחיים לקק"ל תמורת רנטה חודשית. מ-1955 התגוררה באבן יהודה, וחזרה לפתח תקווה ב-1960.
בן עזר אהוד
נולד בפתח תקווה, בן למשפחה ממייסדי "המושבה" העברית הראשונה. סבו יהודה ראב (בן עזר) חרש את התלם הראשון באדמת פתח תקווה. דודתו אחות אביו, אסתר ראב, היתה המשוררת הארץ-ישראלית הראשונה שכתבה שירי נוף ספוגי אהבה לארץ. את חינוכו קיבל בתל אביב, שירת בנח"ל, היה חבר קבוצת עין גדי ולימד ביישובי עולים. למד פילוסופיה וקבלה באוניברסיטה העברית בירו"שלי"ם, ובין מוריו היו גרשם שלום, נתן רוטנשטרייך ופפיטה האזרחי.
