שָמי (סַרְוִי) יצחק /// סופר /// נולד בחברון, הרשות הפלסטינית /// 1888 – 1949 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בחברון לאביו אליהו סרוי, סוחר טקסטיל דמשקאי, ולאמו רבקה לבית קסטל, בת למשפחה ספרדית מיוחסת מחברון. ראשית חינוכו ב"כותאב", החדר הספרדי, והמשכו בישיבת "שדי חמד" בחברון. בגיל שמונה-עשרה עזב את הישיבה ורכש השכלה בבית המדרש הגרמני למורים של חברת "עזרא" בירושלים, שבו התוודע לרעיונות ההשכלה והוסמך כמורה ב-1909. בירושלים נחשף לציונות בתיווכם של ש"י עגנון ויצחק בן-צבי, ומאוחר יותר אף זכה לתשומת לבו של דוד בן-גוריון, שהחשיב אותו למומחה בענייני התרבות הערבית. תחילה עסק בהוראה במזכרת בתיה, ולאחר מכן בדמשק ובבולגריה, שם שהה כשמונה שנים ונישא לאשתו הראשונה, פנינה גינגולד. ב-1919 חזר לחברון בלוויית אשתו ובנם הצעיר, ידידה (שמיר), והתמנה למזכיר היישוב היהודי בעיר, וכן לימד ערבית, ספרות והיסטוריה. לאחר פטירת אשתו נישא בשנית לשרה לבית קאליש. במסגרת תפקידו הזעיק את החיילים הבריטים להגן על היישוב בחברון מפני פרעות בזמן חגיגות נבי מוסא. ייתכן שפרט זה קשור ליצירתו המרכזית, הנובלה "נקמת האבות" (מצפה, 1927). שנה לפני מאורעות תרפ"ט עברה המשפחה מחברון לטבריה, ואף על פי שלא נכחו בפרעות, שמי הושפע עמוקות מהאירוע הרצחני. ב-1930 עבר לחיפה, ובה התגורר עד לפטירתו, אך העיר חברון נשארה בלב הווייתו, והוא אף תיכנן לכתוב רומן רחב יריעה על קורות הקהילה בה. שמו נקשר רבות בשמו של יהודה בורלא. השניים התיידדו בנעוריהם, עברו מסלול הכשרה דומה, ואף כתבו על החברה הערבית והיהודית-ספרדית, אולם ניכרים הבדלים גדולים בתפישת עולמם ובמשנתם הספרותית.
קמחי דב (בֶּרִישׁ מֶלֶר) /// סופר, מסאי, מתרגם ועורך /// נולד ביאסלו, גליציה /// 1889 – 1961 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיירה יאסלו, גליציה. קיבל חינוך מסורתי וציוני והיה פעיל בתנועת הנוער הציונית "השחר". ב-1905 החל לפרסם רשימות מענייני דיומא בשבועון הגליצאי "המצפה". ב-1908 עלה ארצה והתיישב בירושלים. עד 1913 למד בסמינר למורים של חברת "עזרה", ואז החל לעבוד כמורה, תחילה בבית הספר לבנות "למל" ומ-1931 בגימנסיה "רחביה".
פיכמן יעקב /// משורר, מבקר ועורך /// נולד בבלצי, בסרביה /// 1881 – 1958 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיר בלצי, בסרבּיה, שבה התחנך באורח מסורתי. מנעוריו נטה להשכלה ולספרות עברית ופירסם שירים ראשונים בעיתון "גן שעשועים" (1900). עבר למרכזי הספרות החדשה, תחילה לאודסה, שם נפגש עם ביאליק (1901), ואחר כך לוורשה (1903), שם נפגש עם דוד פרישמן, שפירסם ב"הדור" כמה משיריו. בשנים 1910-1904 התמסר לפעילות ספרותית באותם שני מרכזים, שכללה יצירה וביקורת, עריכה, הקדמת מבואות לכתבי סופרים והבאת ספרים לדפוס. ב-1910 הוציא כינוס ראשון של אגדות ושירים לילדים, ואילו שיריו הליריים כונסו לראשונה בקובץ "גבעולים" (תושיה, 1911). עלה ארצה ב-1911, וערך את הירחון לנוער "מולדת". בשנות מלחמת העולם הראשונה חזר לרוסיה, נדד באירופה ושב ארצה כדי להמשיך בעריכת "מולדת" ו"מעברות" (1919). כמו כן פירסם מבחר מסות בשם "בבואות". ב-1935 כינס שני מחזורים משיריו: "צללים על שדות" ו"ימי שמש". מ-1936 עד 1942 ערך את "מאזניים". ב-1942 זכה בפרס אהרונוביץ של ההסתדרות. ב-1944 פירסם את הנודע בספרי שיריו, "פאת שדה", שעליו זכה בפרס ביאליק (1945). על מחקרו "שירת ביאליק" (1946) קיבל את פרס אוסישקין (1947). ושוב זכה בפרס ביאליק ב-1953, על סדרת ספרי מסותיו "אמת הבניין", "בבית היוצר", "בני דור", "רוחות מנגנות" ו"אלופי ההשכלה". אירועי הוקרה נערכו לכבודו, והוא זכה בפרס עיריית רמת גן (1956) ובפרס ישראל (1957).
- 1
- מתוך 1.
- מציג 3 ערכים.
