משוררת וחוקרת
נולדה במונקץ', צ'כוסלובקיה. שמה מבית אביה מגנצא. אביה היה בן רב ליטאי, ציוני מסורתי ומורה ללימודים עבריים ברשת "תרבות" בליטא ובגימנסיה העברית במונקץ', ואמה היתה בת למשפחה חסידית אדוקה. בהיותה בת תשעה חודשים עלתה המשפחה לארץ ישראל. תחילה התיישבה במטולה, שם היה אביה מורה, ולאחר שש שנים עברה לצפת, שם ישבה שש שנים. כשהיתה בת ארבע-עשרה עברה משפחתה לתל אביב והשתקעה שם. היא למדה בתיכון הדתי העירוני "צייטלין" והיתה פעילה בתנועת "בני עקיבא".
כתבה מגיל צעיר, ורשימותיה נדפסו בביטאון "זרעים" של התנועה. בשנות החמישים עלתה לירושלים והחלה את לימודיה באוניברסיטה העברית, בחוגים לספרות עברית ולשפה וספרות ערבית. בירושלים פגשה את גרשון שקד, לימים חוקר "הספרות" והתרבות העברית והיהודית, נישאה לו והתמסרה להקמת משפחה ולהוראת ספרות בבתי ספר תיכוניים.
לאחר הפסקה בת שנים אחדות, בעודה ממשיכה בהוראה, חזרה ללימודים לתואר השני בחוגים לספרות עברית ולספרות השוואתית, שאותם סיימה ב-1970. לאחר מכן נפנתה למחקר בסוג הרומן העוסק בתולדות משפחה. מחקר זה, שאותו כתבה בהנחייתו של פרופ' שמעון זנדבנק, זיכה אותה בתואר דוקטור (1986). ב-1970 החלה להורות באוניברסיטה העברית, במחלקה להכשרת מורים שבבית הספר לחינוך, ובתפקיד זה שימשה במשך כשלושים שנה.
החל בשנות השישים פירסמה מאמרים ספרותיים. תחילה במסגרת פרסומים של משרד "החינוך" ולאחר מכן בכתבי העת "החינוך", "הספרות", "עלי שיח", "עתון 77", "מחקרי ירושלים לספרות" ועוד. במאמריה דנה בהיבטים שונים ביצירות של ביאליק, עגנון, ברקוביץ, קבק, אפלפלד, קנז, א"ב יהושע, צ'כוב ואחרים.
ספרה המחקרי "חוליות ושלשלת: הרומן העברי על תולדות משפחה" יצא לאור ב-1990 (הקיבוץ המאוחד). זהו ספר חלוצי מסוגו, המציע מחקר ז'אנרי, טיפולוגי והיסטורי בסוג הרומן המספר על תולדות משפחה, תוך התמקדות בגילוייו הייחודיים של זה בספרות העברית. ספרה השני, "הקמט שבעור הרקיע: קשרי קשרים ביצירת ש"י עגנון", ראה אור ב-2000. הספר בנוי מסדרת מאמרים השופכים אור על סוגיות תמטיות ופואטיות שונות במכלול יצירתו של עגנון ועל סוגיות פרשניות שהביקורת חזרה והתמודדה איתן בסיפורים נבחרים שלו. ספרה "לנצח אנגנך": המקרא בשירה העברית החדשה" (2005) כולל כרך אנתולוגי וכרך עיוני. הספר עוסק בזיקה העמוקה אל המקרא שמתגלה בשירה העברית החדשה מאז דור התחייה ועד היום. הוא מהווה כלי עזר חשוב לעוסקים בשירה העברית המודרנית בהקשרה ההיסטורי התרבותי החשוב ביותר, וכולל גם מבט כולל על התופעה הנדונה וקריאה צמודה רגישה בשירים רבים.
שקד פירסמה כמה משיריה בכתבי העת "אפס שתיים" ו"דימוי". ספר שיריה הראשון, "תמונות מצב", ראה אור ב-1996 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. ספר שיריה השני, "לבי פוסע לאחור", ראה אור ב-2009. שירתה לירית-אישית אך מאופקת, מפוכחת, ולעתים נושאת אופי הגותי. אחדים מהשירים תורגמו לאנגלית.
על ספר שיריה "תמונות מצב" זכתה בפרס האישה היוצרת מטעם ויצ"ו (1997), ועל "לנצח אנגנך" זכתה בפרס על שם ס' יזהר (2006). בשנים האחרונות היא מקדישה מזמנה לעריכת עיזבונו של גרשון שקד, שספרו "תמונה קבוצתית, היבטים בספרות ישראל ובתרבותה" יצא לאור ב-2009. בשנת 2015 ראה אור ספרה כלים שלובים הקורא קריאה אינטרטקסטואלית בשירים של ביאליק וטשרניחובסקי וברומן חסד ספרדי של א"ב יהושע.

הופמן, חיה. "רומן המשפחה, אתמול והיום". "ידיעות אחרונות" ספרות. 14.9.1990. 25; זהבי, אלכס. "חוליות ושלשלת". "עתון 77" 128. ספטמבר 1990. 7; סלבסט, יורם. "על המרווח המתרוקן". "עתון 77" 212. אוקטובר 1997. 11; שמיר, זיוה. "לא יודעת לזייף". "ידיעות אחרונות" ספרות. 30.5.1997. 28; פורת, אלישע. "התנ"ך חי, בועט ו… שר!". "עתון 77" 305. אוקטובר-נובמבר 2005. 10.

אלישע פורת ויגאל שוורץ