חוקרת ספרות ותרבות
נולדה בירושלים ומתגוררת כיום בבאר שבע. נשואה ואימא לשלושה ילדים. השלימה באוניברסיטה העברית את שלושת התארים שלה: תואר ראשון בספרות אנגלית ובתולדות התיאטרון ותואר שני בספרות אנגלית ותואר דוקטור בחטיבה לפולקלור שבחוג לספרות עברית. הדוקטורט שלה (1994) עסק בניתוח פולקלוריסטי של סיפורי חיים של ניצולי שואה הונגריים. משנת 1997 מלמדת במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומשנת 2017 מלמדת בה כפרופסור מן המניין. כיהנה גם כראש התוכניות ללימודים רב-תחומיים וללימודי מגדר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
פרסמה שישה ספרי מחקר בעברית ובאנגלית, אנתולוגיה של עדויות שואה מפי נשים וממואר שכותרתו ״משפחת שאדלי-באבלי״, המורכב מחמישים רשימות אישיות תיעודיות המספרות על ילדותה בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים בישראל, במשפחה קשת-יום של ניצולי שואה מהונגריה ומרומניה. הממואר ראה אור גם באנגלית. רוזן מגוללת בו את תולדות הוריה: אביה איבד את אשתו הראשונה ואת בנו באושוויץ בזמן ששירת בעבודות כפייה בצבא ההונגרי, והמשפחה שהקים עם אימהּ של רוזן, שהכיר לאחר המלחמה, הייתה משפחתו השנייה. סיפורו האישי של אביה חובר לסיפוריהם של ניצולי שואה רבים, שהגיעו לישראל עם משפחתם השנייה או שהקימו בה משפחה שנייה, וזו ידעה מעט מאוד על משפחתם הראשונה, שנרצחה בשואה. לעומת אביה, אימהּ ומשפחתה של רוזן לא נרדפו בידי הרשויות, משום שאב המשפחה היה נוצרי והם לא נרדפו כיהודים. למרות זאת, רוזן מתארת את אימהּ בספרה כאישה שעברה האישי והמשפחתי הכואב רדף אותה כל ימי חייה. רוזן מספרת בספרה גם על הדמויות הרבות שאכלסו את ילדותה, מהגרים ומהגרות כהוריה, שקשרו קשרים אמיצים עם משפחתה. בצד סיפורה האישי והמשפחתי של המחברת, הספר מכיל פרטים היסטוריים ותרבותיים רבים, התורמים לתיאור כמו-אנתרופולוגי של ירושלים ושל הדור השני לשואה ומלחמה. אף שהוא מתאר חיי מחסור ועצב, הממואר כתוב בנימה מפויסת והומוריסטית ומלווה באיורים המזכירים ספרי ילדים ונוער. הוא מבקש להראות כי המחברת השכילה להתגבר על המכשולים בחייה, וכי מתוך עמדה זו היא מוסרת את סיפור חייה של משפחתה ושלה עצמה.
מחקריה של רוזן נעים על קו התפר שבין פולקלור, ספרות עממית, ספרות תיעודית וספרות יפה. רוזן חקרה את הספרות התיעודית ואת סיפורי החיים של ניצולות שואה מהונגריה, של יהודי הקרפטים ושל קהילות יהודיות מרכז-אירופיות בין שתי מלחמות העולם ובשואה, של ותיקי ההתיישבות בדרום ושל עולי מצרים. נוסף על אלה ייחדה רוזן גם מחקר שלם לפתגמים ולביטויים של יוצאי הונגריה ומרכז אירופה במיקוד בדובר אחד, חמיה של המחברת, ובאוסף של כשלוש מאות פתגמים שרשמה מפיו.
במחקרה החדש, העומד לראות אור בקרוב באנגלית, רוזן בוחנת תת-סוגה שירית שאיתרה ביצירותיהם של כשלושים משוררים ומשוררות ישראליים עכשוויים, הנקראת "שירת עדות" או "שירה עדותית" (witness poetry) ומספרת על התבגרותו של הדור השני לשואה ולהגירה לישראל מקצוות תבל בשני העשורים הראשונים למדינה.

תמר סתר ואליעזר פאפו