סופרת
נולדה בקראקוב, פולין. במלחמת העולם השנייה, לאחר חיסול גטו לבוב, התגלגלה בין מקומות מחבוא, בתחילה ללא הוריה ובהמשך איתם. ב-1949 עלתה לארץ עם הוריה, והמשפחה השתקעה ברמת גן. למדה אמנות ב"מכון אבני", וכשהיתה בת שלושים החלה לאייר ספרי ילדים.
ב-1975 ראה אור ספרה הראשון, "סיר הסירים", בהוצאת מסדה. הספר זכה להצלחה מסחררת בארץ ובעולם. כתבה ואיירה יותר משלושים ספרי ילדים, וכן איירה עשרות ספרים של אחרים. ספריה הפכו לרבי-מכר ותורגמו לשפות רבות. עבודותיה הוצגו בתערוכות שונות בארץ ובחו"ל.
מבחר ספרי ילדים פרי עטה: "ספר הפילפילים" (1978); "ספר הנימוסים" (1990); "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול" (2003); "למה לנפתלי קוראים נפתלי" (2009).
פירסמה שלושה רומנים אוטוביוגרפיים: "ילדה" (2004), "נערה" (2009) ו"אישה" (2012). שלושתם כתובים בגוף ראשון ומגוללים את סיפור חייה, שעבר והווה משמשים בו בערבוביה.
את ספרה האוטוביוגרפי הראשון, "ילדה", הגדיר יצחק לאור (2004) כאחד הספרים היפים ביותר שיצאו בעברית בשנים ההן. הרומן מגולל את סיפור ההישרדות של ה"ילדה" אילונה בפולין של תקופת השואה. לאור טוען כי הפואטיקה של פרנקל מתנגדת לכל ניסיון לנכס את הסיפור האישי לסיפור הלאומי ולהכניס את ההטרוגניות ואת הסיפור הפרטי לתוך קטגוריות קולקטיביות.
"נערה", הספר השני בטרילוגיה, הוא רומן חניכה המגולל את סיפור עליית המשפחה לארץ ואת קשיי הקליטה שלה. הוא משרטט חוויות הגירה רוויות באכזריות ובכאב של "נערה" מתבגרת הנזרקת לתוך מציאות זרה ונאלצת ללמוד שפה חדשה, תוך שהיא מחפשת את זהותה הייחודית.
גם כ"נערה" וכ"אישה" מאופיינת הגיבורה של פרנקל בנקודת מבט ילדית, משתאה, וכך נוצרת הזרה של המציאות. כעולה חדשה היא נותנת שמות חדשים לשגור ולמוכר, את ישראל היא מכנה "המדינה של בני האדם היהודים" ואת העברית "השפה שכותבים אותה הפוך". נקודת המבט הילדית מאפשרת לה לכרוך את הסיפור ה"גדול", על עליית הניצולים לארץ, בסיפור ה"קטן", למשל על קבלת המחזור הראשון, וההבחנות בין החשוב יותר לחשוב פחות מיטשטשות.
מאפיין בולט נוסף בפואטיקה שלה הוא החזרה; חזרה על מילים, על משפטים, על שמות ועל פרטי הטראומה. החזרה מקנה ליצירה ריתמוס ייחודי ומהווה ביטוי סגנוני לניסיונה של "ילדה", עולה חדשה, לבנות לעצמה זהות אינדיווידואלית מתוך השבר. דרך ההיאחזות במילה הזרה, חזרה עליה ופירוקה, היא מייצרת שפה פרטית חתרנית שפותחת צוהר לביטוי חדש, אמנותי. החלק השלישי בטרילוגיה, "אישה", מציג את עמדתה הרפלקסיבית של פרנקל הבוגרת על סיפור חייה.
זכתה בכמה פרסים לספרות ילדים, בהם עיטור אנדרסן (1982). ב-2005 זכתה בפרס ספיר על ספרה "ילדה" וכן בפרס בוכמן ("יד ושם").
ספרה האחרון עד כה הוא ספר הילדים: ספר מלא אהבה: איך נפתלי בא לעולם (2015), שבו מתוארים יחסי מין בין הורים שמובילים להולדת ילד. פרנקל כתבה ספר זה מעמדה חינוכית אך הוא זכה לשלל תרעומות על התוכן הגראפי המוצג בו לצד שבחים המציינים את חשיבות הנושא והסברתו לילדים ולילדות בגיל הרך.

אדיבי-שושן, אסתר. "אין אצלנו אילונה. אילנה זה שם עברי הולם". "הארץ" ספרים. 18.12.2009. 2; דולן, ציפורה. "פצעי בגרות". "הארץ" ספרים. 7.10.2009. 6; הרציג, חנה. "הכישרון ליופי והדמעות שלא נבכו". "הארץ" ספרים. 24.3.2004. 2; לאור, יצחק. "ה"ילדה" ההיא איננה אנחנו". "הארץ" תרבות וספרות. 25.6.2004. ה'4.

רותם רז