מבקר ספרות
נולד בסובאלקי, פולין. למד בחדר, בישיבה ובגימנסיה עברית-רוסית בווילנה. ב-1915 סיים לימודי רפואה במוסקבה. במלחמת העולם הראשונה שירת כרופא בצבא הרוסי. מ-1918 ועד 1925 השתלם ברפואת עיניים בברלין ובווינה. בתוך כך פתח בפעילות ספרותית בתחום הביקורת. מסתו הראשונה, על ח"נ ביאליק, הופיעה ב-1911 בירחון "השילוח", ומאז ועד ימיו האחרונים פירסם מאות מסות ביקורת בעברית וביידיש בעשרות אכסניות ספרותיות, וכן מונוגרפיות אחדות. ב-1923 הופיע בברלין ספרו "י.ח. ברנר – אישיותו ויצירתו". באותה שנה ייסד וערך את כתב העת הספרותי-ביבליוגרפי "עין הקורא".
ב-1925 עלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב. תחילה שימש כרופא בגימנסיה העברית "הרצליה" ומרצה להיגיינה בסמינר לוינסקי למורות ולגננות. בצד פעילותו הספרותית ועבודתו כרופא עיניים היה פעיל מאוד במוסדות ההסתדרות הרפואית העברית ועורך עיתונה, "הרפואה", וכן ביטאונים מקצועיים נוספים. אחד הביטויים לשילוב התחומים בעולמו הוא ספרו "הרמב"ם כרופא וכסופר רפואי" (1935). בשנותיו האחרונות פנה לעסוק בביקורת האמנות הפלסטית, והיה פעיל בהנהלת מוזיאון תל אביב. אחרי מותו כונס מבחר ממסות הביקורת שלו בשני כרכים, "עיוני שירה" (1964) ו"עיוני פרוזה" (1966).
כתיבתו הביקורתית מתרכזת בקלאסיקונים של דור התחייה בשירה (ביאליק, טשרניחובסקי, שניאור, שמעונוביץ, פיכמן) ובסיפורת (מנדלי, ברקוביץ, עגנון, בורלא), וכן בדמויות נבחרות מן הדור המודרניסטי שקם אחריהם (אורי צבי גרינברג, רחל, פוגל, ביסטריצקי, אלישבע). כמו כן ייחד מסות לדמויות בולטות בספרות אירופה, כגון רומן רולאן וגרהרט האופטמן. בסדרת מסות על מלאכת הביקורת אפיין אותה כאמנות בפני עצמה, שיסודה בהתפעלות מפלאי היצירה ומגדולת היוצר ושליחותה לחשוף את הפלאים האלה בפני הקורא. גישה זו התממשה בפועל במסות הביקורת שלו, אך בצד העמדה הרגשית הנפעמת אפשר למצוא בהן הבחנות אנליטיות חודרות ורגישות לפסיכולוגיה של היוצר ודמויותיו, הניזונות מן הסתם מהכשרתו השיטתית במדעי הטבע.

זמורה, ישראל. "המבקר ד. א. פרידמן". "עיוני שירה". תל אביב: מחברות לספרות. 1964. 317-315; שמואלי, בנימין.
"מחברת העיינין: רשימה ביבליוגרפית לכתבי ד"ר ד. א. פרידמן תרע"ב-תש"ב". תל אביב: אסיף. 1942.

אבנר הולצמן