סופרת בשפה הגרמנית
נולדה באולם, גרמניה, בת לניצולי שואה. גדלה בפרנקפורט, שם גם למדה חינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטת גתה. בשנים 1979-1973 שימשה כמורה, וב-1979 עלתה לארץ ומאז חיה בירושלים.
ספרה "אין זו ארצי: יהודייה עוזבת את גרמניה" ראה אור בגרמניה ב-1980 וזכה למהדורות רבות, וראה אור בעברית ב-1991 בהוצאת ספרית פועלים. בספר היא מתארת את חוויותיה השליליות כמורה הנאלצת להתמודד עם מערכות החינוך והממשל בגרמניה, שנותרו בהן קווי האופי וההיכר הטיפוסיים לגרמנים: הדייקנות והצייתנות. תכונות אלה פגעו במורים, בתלמידים ובדמוקרטיה, ואף גרמו לדעתה להתפתחויות המסוכנות בגרמניה של שנות השלושים ואילך. ספריה הבאים, שנכתבו גם הם בגרמנית אך לא תורגמו לעברית, עסקו בחוויותיה בארץ: "אני ישראלית: ניסיונות בארץ אוריינטלית" (1982) ושני קבצים של סיפורים קצרים. בספרה "גז", שאותו היא מכנה "יומן על איום" (1991), היא מתארת את המצב בארץ בימי מלחמת המפרץ.
כיום ניצב הדו-שיח הנוצרי-יהודי וגם הגרמני-ישראלי במרכז יצירתה. במקביל חלה אצלה התקרבות ליהדות, כפי שניכר בספריה "על השבת" (1994) ו"רבי נחמן והתורה" (2006). היא מקיימת מפגשים ספרותיים רבים בגרמניה, שבהם היא מספרת איך לפי ראייתה הפכה מפמיניסטית ליהודייה מאמינה, ומתארת את נקודת מבטה על גרמניה של היום.
ב-2019 קיבלה פליישמן את אות ההצטיינות הגבוה של הרפובליקה הפדארלית של גרמנית על כתיבתה.

פלגי, אריה. "אחת כבר עוזבת: ראיון עם לאה פליישמן". "על המשמר" חותם. 12.4.1991. 11-10; קרצירו, א'. "ספרים חדשים: לאה פליישמן 'אין זו ארצי', בהוצאת הופמן וקאמפה". "העתיד: רבעון גרמני בעברית" 59. 1980. 31.‬‬‬‬‬‬‬‬

אנדריאה קניג