משוררת, סופרת וחוקרת ספרות
נולדה בקיבוץ המעפיל, לאמה שעלתה מסלובקיה ולחמה במחתרת נגד הנאצים בבודפשט, ולאביה שעלה מאוסטריה. למדה בבית הספר היסודי בקיבוצה ובתיכון "מעיין" בקיבוץ עין החורש. היתה פעילה בתנועת "השומר הצעיר". שירתה בצה"ל בחיל המודיעין. למדה לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה בחוגים לערבית ולמחשבת ישראל.
לאחר מכן לימדה במכללת "אורנים", באוניברסיטת חיפה ובתיכון "מעיין" שבו למדה. ב-1990 סיימה תואר שלישי במחשבת ישראל. עבודת הדוקטור שלה מוקדשת לפילוסוף האריסטוטלי הראשון, אברהם אבן דאוד. לדוקטורט נספחת מהדורה ביקורתית ראשונה של תרגומו של שמואל מוטוט לחיבורו של אברהם אבן דאוד, "האמונה הנישאה". באותה שנה עזבה את הקיבוץ ולימדה שנתיים פילוסופיה באוניברסיטת אירווין, קליפורניה. עם שובה ארצה (1992) חזרה להוראה במכללת "אורנים", וכן בסמינר לוינסקי ובאוניברסיטה העברית בירושלים. ב-2007 התמנתה לפרופסור.
החלה לפרסם משיריה ב-1980 בכתב העת "שדמות", וב-1994 יצא לאור ספר שיריה הראשון, "ואיך תהיה לי תשובה" (עקד). חרף עברה השמאלי-רדיקלי, שירתה היא כעין דתית ומשובצים בה מקורות מדרשיים ופילוסופיים יהודיים מימי הביניים. ספר שיריה השני, "בין כה וכה", ראה אור ב-1996. כמו כן פירסמה שלושה ספרים, מאמרים רבים וספרי לימוד בנושאי מחקריה. מחקריה במחשבת ישראל ובפילוסופיה הערבית בימי הביניים זכו להערכה בארץ ובחו"ל.
שיריה הם בעלי עוצמה מיסטית חזקה ופואטיקה ייחודית, הנשענת על המקרא, על הפילוסופיה היהודית בימי הביניים ועל ספרות הקבלה והאגדה. פרק לעצמו הם שיריה המוקדשים לבתה החולה, הנוגים ומתריסים כאחד. ספר הפרוזה הראשון שלה, "מראית עין" (2008), שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד, הוא רומן מכתבים וירטואליים המתעדים השתלשלות יחסים בין אישה חולה, פרופסור לניתוח טקסטים, לרופאה, מנתח פלסטי מומחה לשחזור. במהלך ההתכתבויות עולות סוגיות אתיות ופילוסופיות שונות.

לעאל, איריס. "איכויות מרשימות". "מעריב" ספרות. 3.1.1997. 30; רוזנפלד, ברכה. "המילים משיבות לה אהבה". "מאזניים" ע"א (3). 1996. 35-34.

אלישע פורת