משורר, מתרגם ועורך
נולד בפתח תקווה, ועד גיל ארבע גדל בבואנוס איירס, ארגנטינה. לאחר מכן שבה המשפחה לישראל. מגיל צעיר גילה נטייה לשפות, ובמהלך התיכון לימד את עצמו פינית ואחר כך נסע לפינלנד. מוסמך אוניברסיטת הלסינקי בבלשנות שמית ובאורליסטיקה (חקר קבוצת שפות שמוצאן בהרי אורל) ודוקטור בבלשנות שמית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטור שלו – על המלטזית, שפה שמית המדוברת במלטה – ראתה אור בספר "מילות-היחס המלטזיות" (כרמל, 2003). שימש עורך הדפים הישראליים באתר השירה הבינלאומי ומתרגם הבית של הוצאת כרמל, וכיום הוא עורך את סדרת "צפון" של הקיבוץ המאוחד, המתמקדת בספרות מארצות סקנדינביה ומהארצות הבלטיות. שהה לסירוגין בארץ ובארצות שונות. כיום מתגורר באתונה.
פרסם עד כה עשרה ספרי שירה. העיסוק בשפה הוא מרכזי בעולמו השירי: השפה היא מקומות שונים ובית, היא מושא מחקר ואובייקט רגשי, מגרש משחקים, אוצר של שאלות ותשובות. הדבר מוצא ביטוי ראשוני כבר בספר הביכורים שלו, "הנה מצאתי את ביתי" (אל"ף, 1988), שבו עולים מוטיבים נוספים שחזר אליהם בהמשך: תחושה של חריגות שיש בה גם הנאה וגם כאב; בדידות קשה ומצמצמת במקביל למרחב תרבותי אינסופי. השירים לרוב ישירים, חלקם בעלי אופי נרטיבי וחלקם ליריים. ספרו "גברים בצומת" (ספרית פועלים, 1991) מעמיק ומחדד את המוטיבים הללו. הדובר נודד בין מקומות, תרבויות ושפות, מבטא כמיהה לנקודת אחיזה, כשהשפה היא בו-זמנית עוגן להיאחז בו ואוקיינוס לטבוע בו. בשיר "שפת שדות העשבים" הוא שב לשפה כמו לבית, ובשיר "דיאגנוזה אנטי לירית" הוא אומר: "עִיסּוּק מֻפְרָז בְּשָׂפָה הוּא פְּרִי הִתְעַרְעֲרוּת נַפְשִׁית". קיים בספר נדבך של שירה ארוטית. הדובר בשירים אלה רואה גברים שהם "לווייני אהבה כולם", אבל לבו גס בחיפוש אחר מענה לרחשי הלב בתוך מציאות מנוכרת.
אהבה היא הנושא המרכזי בספר שיריו השלישי, "מסלול הכאב הנועז" (1997), שזכה לביקורות משבחות. הוא אינטימי, ישיר ונוגע ללב, ובולט בו הממד הביוגרפי. במרכזו פרשיית אהבה לגבר שמסתיימת בנטישה ובניסיון התאבדות. האירוע מתואר בישירות בשיר "ארבעה צעדים מהמות, 12.3.1992-15.7.1992". בחלק מהשירים הכאב הוא בוטה ונטול מסכות, ובאחרים מאופק ומהול באירוניה עצמית: "בְּסַךְ הַכֹּל מַה שֶּבִּקַּשְתִּי הוּא הַכֹּל", אומר הדובר לאהוב בשיר "טבוע".
אם בספריו המוקדמים העיסוק בשפה הוא תמטי יותר, מספרו הרביעי ואילך מתחילה לבלוט המשחקיות של הלשון. כווירטואוז שמתגלגל בין שפות הוא נהנה לגלגל את השפה העברית ולבחון את גבולותיה. בקובץ "הספר החי" (2001) בולטים משחקי לשון ופרודיה. במחזור "תשביר", למשל, הדובר מתכתב עם מושאי שירתו בזיקה אל מונחי התחביר העברי, ובמקום אחר מופיע שיר חרוז ושקול נגד הכבלים של חריזה ומשקל. הממד המשחקי בולט עוד יותר בחלק הראשון של ספרו "השוגון החמישי" (2005): "התשבץ של פסטיבל המשוררים". חלק זה עיקרו המחזה של פסטיבל שירה רב-משתתפים, שבמהלכו סערי דובר בקולם של עשרים ושניים משוררים (כולל הוא עצמו, "משורר ס"), עורכת ספרותית, פוליטיקאית ועוד. בחלקו השני של הספר: "כמו אי ביבשה", הוא חוזר לנושא הנדודים בין ארצות ושפות.
"כמה, כמה מלחמה" (2002) הוא ספר שמוקדש רובו ככולו למחאה פוליטית, שיש לה ביטויים מעטים גם בספריו המוקדמים יותר. הספר פונה באופן חד למתרחש בישראל של שנות האלפיים. סערי מגיש תכנים קשים בשורות קצביות וקלילות, כאשר הטון פעמים רבות סרקסטי.
"טבעות השנים" (2008) הוא ספר מגוון מאוד. קבוצה של שירים מוקדשת לבעיות חברתיות כמו נשים מוכות, שכרם הנמוך של המורים ועוד. שירים אחרים עוסקים במפגש המתסכל של הדובר עם ממסד אקדמי חונק ומגביל. הספר חוזר בחלקו לתכנים קודמים, אבל המבט מפוכח, צלול ובוגר יותר. כמה שירים מוקדשים לאהוב שהכזיב, כאשר הדובר מנהל דיאלוג עם צלם זיכרון.
שלושת ספריו האחרונים הם: מבוא לבלשנות מינית (2013), בני קוואפיס ונכדיו (2015) ומסרים מלאכפתליסטן (2016).
סערי נמנה עם המתרגמים הבולטים בארץ. הוא תירגם לעברית עשרות ספרי פרוזה ושירה משלל שפות, ונוהג ללוות את תרגומיו במבוא או באחרית דבר. מתרגומיו: פטר אסטרהאזי, "פעלי-העזר של הלב" (מהונגרית, 1996); מאקיס ציטאס, "זאת שממול" (מיוונית, 1997); פדריקו גרסיה לורקה, "משורר בניו יורק" (מספרדית, 1999); אוה טיקה, "שיבת הבן" (מפינית, 2000); פרננדו פסואה, "מה עשיתי מן החיים?: שירי אלורו דה קמפוש" (מפורטוגלית, עם פרנסישקו דה קושטה ריש, 2006); איסמעיל קאדרה, "התאונה" (מאלבנית, 2012).
זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגום, 2006 (על תרגומו ל"פלטרו ואני" מאת חואן רמון חימנס, מספרדית) ובפרס שר המדע והתרבות, 2007 (על האנתולוגיה "עמוק בלב היער" לסירקה טורקה, מפינית). זכה פעמיים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ע״ש ראש הממשלה לוי אשכול ז״ל (1996, 2003) ובפרס אסרף מטעם האקדמיה ללשון עברית (2009). שיריו תורגמו ליוונית.

בהר, אלמוג. "פתרונות לתשבץ נדודים". "הארץ" תרבות וספרות. 2.12.2005. ה'2; הראל, מעין. "מסלול הכאב המפוכח". "הארץ" ספרים. 16.4.2008. 10; שחורי, דפנה. "רמי סערי: 'קרה שחלמתי חלומות שבשוליהם כתוביות"'. "עתון 77" 313-312. 44-46.

נעמי ברנשטיין