סופר ומחזאי
נולד בשכונת מאה שערים, ירושלים, דור חמישי למשפחתו בעיר. סבו היה תלמיד חכם ואביו היה המלחין יהושע נאמן, בעל תפילה ומומחה למוזיקה ליטורגית יהודית. בילדותו בילה שעות רבות בספריית "בני ברית" ומצעירותו הקדיש עצמו לעולם הספרים.
הצטרף ל"הגנה", נעצר בידי הבריטים (1946) ונכלא במחנה לטרון. שירת בחטיבה הירושלמית במלחמת העצמאות, ולאחר שחרורו למד קבלה והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1962 עבר לעיירה מעלות, עסק שם בהוראה וניהל את בית הספר היהודי-ערבי, וב-1965 התמנה למנהל מחלקת החינוך בעיירה. הקים רשימה עצמאית לראשות מועצת מעלות, אך נכשל בבחירות וחזר לכתיבה ולחינוך.
ספרו הראשון, "בינו לבין עמו" (מסדה, 1957), רומן היסטורי מחיי יוסף בן מתתיהו, זכה בפרס אשר ברש (1957). ספרו השני, "צו קריאה" (1963), הוא רומן על מלחמת סיני, לבטי יחיד בעת מלחמה, קשייו והשלמתו עם המשימה. "מרקו", מחזה (1967), הוצג בתיאטרון "זווית". עלילתו מתרחשת בעיירת עולים בגליל, שבה עולה חדש צעיר מחפש את דרכו. ספרו "לוח זמנים" (1970) הוא רומן על סופר לא ידוע, השוקע בתיאור אנשיה של עיירת עולים, שאליה הגיע בשליחות המדינה. עוד רומן הוא "צעיף של אמנים" (1973), על אמן צעיר מצפון-אפריקה המנסה להיקלט בארץ. מאבקו על חיי אמנות מול קשיי המציאות בעיירת עולים הם עיקרו של הרומן. עוד כתב את הרומן "כי פנה יום" (1979) ואת המחזה "מחבלים" (1979), העוסק באירועים הטראומטיים של התקפת ה"מחבלים" על בית ספר במעלות (1974) ובהשלכות שלהם על תושבי העיירה.
לאחר מותו הוציאה משפחתו לאור מעיזבונו את הרומן "חזון" (1990). הספר, שנכתב אחרי מלחמת ששת הימים, מתאר את השינויים העצומים שעברה החברה החרדית מתקופת המנדט ועד 1967, דרך דמותו של בחור ישיבה שחזר בשאלה והפך לקבלן ירושלמי אמיד. ספרו האחרון, "והרוח באותיות", פורסם שנית לאחר מותו (1995, יצא לראשונה ב-1985). זהו ספרו החשוב ביותר, המחבר בעלילה מרתקת אוהבי ספרים וסוחרי ספרים, חוקרי קבלה, נזירים נוצרים ומיסטיקנים ירושלמיים. כולם חוסים בצלם של חיבורים קבליים ומוקפים בעולם הסמלים של הקבלה.

אורון, מיכל. "חקרי קבלה ושלוחותיה בספרות העברית: עיון ברומן '"והרוח באותיות"' מאת נפתלי נאמן". "ממרכזים למרכז, ספר נורית גוברין". תל אביב: מכון כץ לחקר הספרות העברית – אוניברסיטת תל אביב. 2005. 472-460; בושס, הדה. "גורלה של רוח". "הארץ". 11.11.1985. 12.

אלישע פורת