משוררת וסופרת ילדים
נולדה באודסה, אוקראינה, בבית יהודי ממתנגדי המשטר הסובייטי. אביה היה פיזיקאי מבריק, גיבור מלחמת העולם השנייה שחלם על עלייה לישראל. הוא הכשיר את ילדיו לעבודה בחקלאות, לקראת החיים בקיבוץ. למדה באוניברסיטת ירוסלבל מתמטיקה והוראה (1972-1967). ב-1972 עלתה לישראל עם אמה ואחיה אחרי ששילמו כופר גדול עבור לימודיה. האב נפטר בטרם העלייה.
המשפחה נקלטה בארץ באולפן לעולים בקיבוץ חצור. לאחר מכן עברה לבית אלפא ועסקה בהוראת מתמטיקה. שם הכירה את ברוך שילקרוט, לשעבר אסיר ציון בלנינגרד, והם נישאו. היא המשיכה את לימודיה בסמינר למורים "בית הכרם". למדה חינוך מבוגרים, בוררות והכשרת דירקטורים, והוסמכה כמורה בכירה. ב-1977 הצטרפה עם משפחתה לקיבוץ נגבה.
בסוף שנות השבעים החלה לפרסם משיריה בעברית. שירה הראשון פורסם בדף לספרות של "על המשמר" (1981). המשורר נתן יונתן, שהיה עורך השירה בספרית פועלים, התרשם מהשיר והציע לה להוציא ספר. ב-1986 יצא לאור ספר שיריה הראשון, "קווים משם" (ספרית פועלים). הספר התקבל באהדה רבה ושיריה צוטטו בבמות רבות ואף פורסמו באנתולוגיות.
מספריה עד כה: "לנקבה יש כאב" (1989)‬; "מה שלי ומה לא שלי" (1990); "שלום אמא! שלום אבא!" (1990); "קטינקה" (1991); "הר נבו: שירים" (1994). שירים בודדים שלה תורגמו לכמה שפות. ב-1990 הועלה מחזה שלה לילדים בתיאטרון הקיבוץ. ספר ילדים שלה עובד לשידור בטלוויזיה החינוכית.
היתה חברה במועצת הפיס לתרבות ואמנות (2006). מילאה תפקידים ציבוריים בקיבוצה ובקיבוץ הארצי. מאז 2003 היא מנהלת קהילה בקיבוצים נחשון, להב, כיסופים ודורות.

דותן, איל. "לפרפר ולקפוץ הצידה, לצרצר ולשתוק בזהירות". "עתון 77" 116-115. 1989. 8; כפרי, יהודית. "שירים ליריים הם שירי אהבה". "עתון 77" 181. 1995. ‬12.‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

אלישע פורת