סופר
נולד בקיבוץ בית זרע להורים שעלו ארצה מליטא ב-1930 והצטרפו לגרעין המייסדים של הקיבוץ. למד והתחנך בבית הספר היסודי ובתיכון בקיבוץ. כילד, כנער וכגבר צעיר עבד בענפי חקלאות שונים. בהיותו בן שש-עשרה חש עם בני כיתתו לכבות שרֵפת ענק שהתפשטה מהירדן אל בתי הקיבוץ, ונכווה קשות בכל חלקי גופו. לאחר החלמתו פנה ללימודים אקדמיים. ב-1967 השלים את לימודי התואר הראשון בספרות ולשון עברית ואנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים, ואחר כך יצא ללימודי תרגום באוניברסיטת ז'נבה ובמכון סרוואנטס במדריד. מ-1971, שנת חזרתו לבית זרע, ועד יציאתו לגמלאות ב-2005 עסק בכתיבה ובמילוי תפקידים שונים בקיבוץ.
ביצירתו נכללים סיפורים, רומנים, כשבעים ספרים ומחזות שתירגם מאנגלית, מצרפתית, מספרדית ומגרמנית, וכן שירים וסיפורים לילדים. את עשרת סיפוריו הראשונים פירסם בשנות השישים במוספי הספרות של "על המשמר" ו"למרחב" וכן בכתבי העת "משא", "עכשיו" ו"קשת". אלה נאספו ב-1972 בקובץ הסיפורים "אחר צהרים בהיר" (מסדה). בספריו מוכמנים פרטים רבים מקורותיו ומרקמת חיי הקיבוץ. עם זאת, בניגוד למרבית היוצרים בני דורו, שהתחנכו על ערכי התנועה הקיבוצית ותחמו את כתיבתם "למרחב" ולזמן מוכרים, מפליג לויטס הלוי למחוזות רחוקים גם כשהוא כותב על חיי הקיבוץ. כך ברומן הראשון שלו, "פיטקרן" (1977), שבו הוא מעתיק את העלילה, שעניינה התרקמותה של חברה חדשה, אל האי שעל אדמתו ייסדו מורדי ה"באונטי" את מושבתם. ברומן השני, "מכתבים מבית כלא" (1980), הוא מתאר את חיי הקיבוץ מבעד לעדשה הביקורתית של המתנדבים בקיבוץ, שאותם ליווה כמדריך במשך שנים רבות. ספרים נוספים פרי עטו: "הסיפור של להבה" (1991) ו"כופר נפש" (1995). ב-2011 יצא ספרו "החתול שלי מופיע בפעם השמינית", המהווה מעין אוטוביוגרפיה חלקית.

הראבן, גיל. "עכברי מעבדה נטולי ריח". "הארץ" ספרים. 17.4.1996. 7; כפרי, יהודית. "מותחן רב-קולי". "עתון 77" 185. יוני 1995. 13, 51.

אורנה קזמירסקי