משורר, סופר ועורך
נולד בלבוב, גליציה (כיום אוקראינה), ועלה לישראל ב-1948. גדל והתחנך בתל אביב. למד בבית הספר היסודי "תל נורדאו" ובתיכון "גאולה". למד באופן חופשי יהדות, היסטוריה, אנתרופולוגיה ואמנות באוניברסיטה העברית בירושלים (1962-1972). עבד ב"קול ישראל" (1974-2004) והיה מעורכי מדור הספרות (1994-2004). המייסד והעורך של כתב העת "כרמל".
פירסם עשרה ספרי שירה ופרוזה. הראשון בהם הוא "הערב יבוא אורח" (הוצאה עצמית, 1964), ונובלה אחת. הפואטיקה שלו סוריאליסטית, הפיגורטיביות אינטנסיבית וקשה לפענוח. הרצף השירי מורכב לעתים מתנועת תמונות אסוציאטיביות, כאשר הזיקות המחברות בין הרעיונות עשויות לנבוע ממצלול, מהחייאת ניב כבול, כמו בפתיחת השיר "היא והוא", שמפרקת את הניב שתי וערב: "הִיא שְׁתִי מֵי-יָם, עֵרֶב/ תְּנוּעָה בְּשֵׂעָר סָתוּר" ("קולות בצבעי מים", 1967). שירתו נעדרת סדירות מצלולית ומבנית, למעט שיריו בפרוזה בשני ספריו האחרונים, "יופיו של קוזימודו" (2000) ו"מדגסקר" (2008).
המציאות בשירים היא בעיקרה פנימית ולשונית. קיימת התייחסות מועטה לאקטואליה ולאוטוביוגרפיה, והשפה הגבוהה, האופיינית לו, יוצרת חיץ מכוון בין האמנותי לממשי. לכן גם המרחב המעוצב אינו מתייחס בדרך כלל למקומות מסוימים בעולם החיצוני, ואם יש אזכורים כאלה, הם מתייחסים למקומות מרוחקים במרחב ו/או בזמן, כמו אנטיב, לונדון, ניו יורק ויריחו העתיקה ("הצהוב חודר לירוק", 1973). כך גם באשר לדמויות: לרוב הן זרות ואינן נושאות שמות עבריים, למשל ניל, מרתה, אלבה וכדומה.
שירתו מקיימת דיאלוג עם יצירות ויוצרים מערביים מתקופות שונות ומתחומים שונים: דת, ספרות, פילוסופיה, תיאטרון, מוזיקה וציור. למשל התנ"ך, הברית החדשה, קפקא, פסואה, ויטגנשטיין, שפינוזה, בקט, באך, ג'קומטי ועוד. לדוגמה, השיר "הצעקה", שנכתב בעקבות ציור של מונק בשם זה, או התיאור הציורי של הים בשיר "הַקְּרוֹקוֹדִיל": "הַיָּם הָיָה רִבּוּעַ כָּחֹל בְּצִיּוּר שֶׁל מוֹנְדְרִיאָן […]" ("מדגסקר", 2008).
נושאי שירתו משלבים מצבי תודעה אלטרנטיביים, כמו החלום והחיזיון, המתייחסים לטבע, במיוחד לצומח, למקורות מים ולציפורים, והמשקפים אהבה, חלופיות, אלימות ואימה. לדוגמה, פתיחת שיר זה (ללא כותרת): "רָאִיתִי כַּף-יָד שֶׁבִּצְבְּצָה מִמֵּימֵי הַדַּנוּבָּה. לְיָמִים רְאִיתִיהָ גַּם/ בְּפָּרִיס […]" ("יופיו של קוזימודו", 2000).
ספרו "הראשידה" (1992) שייך לז'אנר המדע הבדיוני. עלילתו גרוטסקית והיא מתארת כיצד אישה בשם ראשידה הופכת להיות שליטה בזכות הכריזמטיות הארוטית שלה. היא מצליחה לחתום הסכם שלום עם ראשיד חמד, נשיא מדינת הג'אוקים, באמצעות קיום יחסי מין עמו, וכך שמה קץ למצב מלחמה מתמשך בין שתי המדינות. עלילת הנובלה מציעה את אופציית האהבה כדרך ראויה לסיים סכסוכים בכלל, ואת הסכסוך היהודי-ערבי בפרט.
ספרו האחרון עד כה הוא ספר השירה צ׳כוב: שירים (2018).

בלומרט, רות. "חיוניות וחושניות". "מאזניים" ע"ד (9). 2000. 64; גורביץ', נועה. "אגדה מקומית". "מאזניים" ס"ח (4). 1994. 50-48; רינון, יואב. "המשורר והמיאוס". "הארץ" תרבות וספרות. 8.9.2000. 14.

גלעד מאירי