משוררת, מתרגמת ודרמטורגית
נולדה בבוקרשט ועלתה ארצה עם משפחתה ב-1951. ב-1966 נישאה ליונתן יחיל שנהרג במלחמת ששת הימים. ספר השירים "בלי כוונה: שירים", שיצא לאור ב-1978 בהוצאת עקד, עומד בסימן ניסיונות התמודדות עם האבל, הניכרים גם באופייה של הלשון הפיוטית.
ב-1972 סיימה את לימודיה בבית הספר למשחק ניסן נתיב. באותה השנה קיבלה גם תואר ראשון בספרות אנגלית ואמריקנית ובפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב, שם אף השלימה ב-1977 את לימודיה לתואר השני. את תואר הדוקטור בתחום המחזאות האירופית השלימה ב-1982 באוניברסיטת סטנפורד. מלמדת תרגום באוניברסיטת תל אביב. עבדה כדרמטורגית וכיועצת ספרותית בתיאטרון העירוני חיפה (1990-1987), בתיאטרון "הקאמרי" (1992-1991), בתיאטרון "גשר" (2000-1992), בתיאטרון "הבימה" (2008-2006) וכעת בתיאטרון "החאן". כיהנה כמנהלת אמנותית של התיאטרון ע"ש אורנה פורת לילדים ונוער ואף ייסדה את פסטיבל חיפה להצגות לילדים.
חיברה שני מחזות: The Shit Path (1993), העוסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ו"האבן הראשונה" (1993), שמציג את תלאותיה של אישה פלסטינית. היתה שותפה בכתיבת המחזה "מניין נשים" (2002). פירסמה סיפורים קצרים ב"ידיעות אחרונות", ב"קשת", ב"עתון 77" ועוד. בנוסף, תירגמה יצירות מופת מלשונות שונות ובייחוד מצרפתית ומאנגלית, בהן: "בין שתי ערים" לצ'רלס דיקנס (2012/1990) ו"קללת קפקא" לאחמת דנגור (2000). תרמה תרומה גדולה לתיאטרון הישראלי בתרגומים ועיבודים לבמה של יצירות כמו "מזימה ואהבה" לפרידריך שילר, "אידיוט" לפיודור מ' דוסטוייבסקי, "אדם בן כלב" ליורם קניוק, טרטיף למולייר ועוד.
ב-2009 יצא לאור ספרה "נורדאו פינת וול סטריט. סיפור של הצלחה ישראלית", מעין אוטוביוגרפיה עיונית שהעלתה על הכתב על סמך חומר מוקלט שקיבלה מרוני ענב ושאותו ערכה תוך כדי שיחה עמו. כמו כן, חיברה מאמרים רבים בתחום מחקרה, התיאטרון הרב-לשוני והבין-תרבותי. ספרה האחרון עד כה הוא הפרק החסר (2016), רומן שמתרחש ברוסיה בזמן מלחמת העולם השנייה.
זכתה בפרס ואלנרוד לשירה (1997) ובפרס ויצ"ו לתרגום (1997).

אהרוני, עדה. "האבן הראשונה" – הצגה". "גלים" 7. 1995. 54.

קארין נויבורגר