משורר, מתרגם וחוקר תיאטרון
גדל ב"פרדס" גן חיים, אחוזת הוריו שליד המושב גן חיים. למד בתיכון החקלאי "פרדס" חנה. ב-1948 ברח מהתיכון, התנדב לפלמ"ח ולחם בחזית לטרון. קיבל תואר ראשון בפילוסופיה, בספרות ובתולדות האמנות (1952-1954) ותואר שני בפילוסופיה (1955) באוניברסיטת ג'ון הופקינס, בולטימור בארצות הברית. למד פילוסופיה בהרווארד (1953) ובסורבון (1957-1956), שם אף למד ספרות צרפתית. היה תלמיד מחקר בקיימברידג' (1960-1958). תואר דוקטור בספרות אנגלית עשה באוניברסיטה העברית בירושלים (1962-1960). מ-1962 מונה לחבר סגל ולימד שפה וספרות אנגלית. הקים את החוג לתיאטרון (1970) באוניברסיטה העברית וכיהן כראשו עד 1983.
יצירתו העמידה במרכז את חוויית החופש וחתרה תחת הגבלות של חירות האדם. משום כך פיתח את רוב יצירתו סביב ובאמצעות הציר המשחרר של ההומור, כאשר ההקשר הוא לרוב ליברליזם מיני. פירסם בחייו כמאה שירים בארבעה ספרי שירה, כאשר האחרון, "כהל" (1988), הוא מבחר הכולל גם שירים חדשים. שירתו מגלמת פואטיקה ייחודית המשלבת לירי ופרודי, שגב וליצנות, קודש וחול, פיגורטיביות ופרוזאיות, מונחים גבוהים בלעז ועגה, מרכיבים מהמציאות ודמיון פורה. סוגי ההומור בשירתו מגוונים וניכרות בה זיקות עמוקות לגרוטסקה האירופית (לרוב האנגלית) של הרנסנס והברוק, לשירי המין של הסימבוליסטים הצרפתים בני המאה התשע- עשרה ולשירי האיגיון של ליר וקרול.
השילוב בין הומור למין ביצירתו הרומייצג שחרור נפשי וחברתי, הנאה גופנית ורוחנית ומרד במוסכמות. לעתים דומה שנחצו גבולות הטעם הטוב, כמו בשיר "מרובע אסיאני": "לַיְלָה. דַּיֶּלֶת גַּ'אפַּאן אֶרְלַיְנְז/ הִתְנַצְּלָה מֵרֹאשׁ עַל שָׁדַּיִם קְטַנִּים…" ("פרדס", 1976). באמצעות פרודיה על האצילות המלאכותית, המגולמת בנימוס היפני ובגינוני חברות התעופה המסחריות, נוצר היסוס פרשני: לא ברור האם הדובר מזדהה עם השוביניזם הגברי או תוקף אותו. מתח בלתי פתור זה בין הנכון (מבחינה אתית) ובין המענג (התשוקה) אופייני לשירת זקס, החותרת תחת יציבותם של הערכים והנורמות המקובלים כדי לתאר את חוויית החופש ולהעריך מחדש את גבולותיה.
שירים רבים מעוצבים במבני הסונטה והחרוז כתפאורה נשגבת לפרודיה. לכן סונטות רבות אינן מדויקות במשקלן ובחריזתן, כי כך הן חושפות את ההתחסדות ואת הזיוף של הממסד הספרותי. הסונטה משמשת כאן כמו לבוש השרד בתקופת הברוק, המסתיר את התשוקה המינית.
כתב גם שירי טבע. אלה נעים בין תיאורים ליריים קסומים של עונות השנה ונופים, למשל אחוזת הוריו ואבו תור (שכונת מגוריו בירושלים), ובין תיאורים הומוריסטיים, לעתים איגיוניים, של בעלי חיים וחרקים; כך בשירו "עננים" הפותח את ספרו הראשון, "זה היה יופי" (עכשיו, 1973).
גם בכתיבתו הביקורתית שילב זקס שפה נמוכה והומור. כך ב"קלות הדעת, רשימות אישיות על תיאטרון ושירה" (1988) יש פרק המכונה "חרוזי שטות", המוקדש לשמונה שירי איגיון שלו. הראשון הוא "משורר סיני נפלא": "מְשׁוֹרֵר סִינִי נִפְלָא, אִיבְּן גַּבִּירוֹל./ עֻבְדָּה, בָּרְחוֹב שֶׁלּוֹ אוֹכְלִים אֶגְרוֹל". היבט נוסף בביקורתו הוא השילוב החתרני בין האישי למדעי.
רוב תרגומיו עוסקים בהומור ובמין. מפעל התרגומים והעריכה שלו כולל את ספרי התרגומים "שירי חלום" (1978) של ג'ון ברימן; "בעקבות הרנסאנס והבארוק: שירים" (1983); "מבחר השירה הארוטית, מעלילות גלגמש עד ליאונרד כהן" (1989); ואת עריכת האנתולוגיה "הגרוטסקה האנגלית" (1969), שיצאה באנגלית וכוללת יצירות פרוזה ושירה. הוא היה מתרגם בעל תפישה משוחררת, יצא נגד יראת המתרגמים בפני קלאסיקות והכפיף את המקור לסמנטיקה ולצליל העבריים. בעיניו התרגום הוא יצירה חדשה בעברית, ולכן העדיף את המונח "נוסח עברי" על פני המונח "תרגום". את תרגומיו למשוררים אנגלים מהמאה השבע-עשרה ולמשוררים צרפתים סימבוליסטים מהמאה התשע-עשרה כלל בסופם של שני ספרי שירתו הראשונים, "זה היה יופי" (1973) ו"פרדס" (1976), אולי כביטוי לעמדה הרואה בתרגום יצירה שירית מקורית. הבית הראשון בתרגומו החופשי והפרודי לסונטה מס' 130 של שקספיר מדגים את גישתו: "עֵינֵי אֲהוּבָתִי לֹא זוֹהֲרוֹת כַּשֶּׁמֶש,/ אַרְגְּּמַן שְׂפָתֶיהָ מְקוֹרוֹ שְׁפוֹפֶרֶת פְּלַסְטִיק./ שָׁדָהּ כֻּסָּה בִּיקִינִי, לֹא הֻלבַּן כַּשֶּׁלֶג,/ שְׂעָרָהּ אֵינֶנּוּ מֶשִׁי, וְהִיא כֵּן לוֹעֶסֶת מַסְטִיק" ("מבחר השירה הארוטית, מעלילות גלגמש עד ליאונרד כהן", 1989).
תירגם מאנגלית וביים כמה מחזות: "השלום" לאריסטופנס (1968); "כלאדם" (1969), שהוצג ב"חאן"; "קיוצונה" לזיאמי מוטוקיו (1972); והמיסטריה "המבול" (1976). כמו כן עיבד לעברית וביים את "הבכחאי" לאויריפידס (1971) ואת "דוקטור פאוסטוס" למארלו (1973), שהוצגו ב"קאמרי" וב"הבימה"; ביים באנגלית את המיסטריה "נוח ובניו" (1966) ואת "עליסה בארץ הפלאות" (1967).
במסגרת שיתוף פעולה מוזיקלי עם המלחין לוקס פוס כתב את התמליל ל"קנטטה אמריקנית", שבוצעה על ידי התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק בניצוחו של ליאונרד ברנשטיין (1977).
אחרי מותו הלחין הסופר והמוזיקאי יובל יבנה משיריו ומתרגומיו לג'ון ברימן, והם יצאו בתקליטור של להקת "המשפחה" (2007). הוא זכה בפרס הוועד הבינדתי על ההצגות "כלאדם" ו"המבול" (1977) ובפרס התאחדות המו"לים על רשימות ביקורת (1986).

בר כוכב, ישראל. "וריאציות "כהל"". "כותרת ראשית" 306. 13.10.1988. 36; לאור, יצחק. "מחסום הביישנות". "הארץ" תרבות וספרות. 17.6.1988. ב'8; נצר, רות. "יונק דבש". "מאזניים" ס"ב (10-9). 1989. 74-72; נגב, אילת. "בחלומות שלי אני עף". "שיחות אינטימיות". תל אביב: ידיעות אחרונות. 1995. 170-161; שבתאי, אהרן. "חמש הערות בשולי "פרדס"". "סימן קריאה" 7. מאי 1977. 464-462.

גלעד מאירי