משורר, מתרגם ומבקר
נולד וגדל באודסה. אביו היה מבכירי חובבי ציון ברוסיה ומראשוני האגרונומים היהודים שם. למד בבית ספר למסחר באודסה ואחר כך אגרונומיה בחרקוב. תחילת דרכו הפואטית כמשורר מודרניסט ברוסית. בגיל שבע-עשרה פירסם את שירו הראשון ברוסית בירחון הציוני "פלשתינה" שאביו ערך, ובהמשך נמנה עם חבורת יוצרים רוסים מודרניסטים (בצד אדוארד בגריצקי ואחרים) בשם "אסכולת דרום-רוסיה", ששיריה היו מהפכניים-פוליטיים בתוכנם וקלאסיים בצורתם. פואמה רוסית פרי עטו נכללה בקונטרס שהוציאה החבורה (1921).
מלחמת האזרחים ברוסיה עקרה את משפחתו מעירה. בנדודיה הגיעה לקישינב (אז רומניה), שם נכלא בתנאים קשים בשל פעילותו הקומוניסטית. הוא שוחרר תוך זמן קצר בהתערבות הקהילה היהודית המקומית וכעבור שבועיים עלה עם משפחתו ארצה (1922). ב-1926 פירסם ב"דבר" את שירו העברי הראשון ("ראשית אחרת", הידוע יותר על פי מילות הפתיחה שלו: "פֹּה אסיה"). מאז פירסם "שירים", "תרגומים" מן השירה הרוסית, הצרפתית והיידית וביקורות תיאטרון, רובם ככולם בעיתון זה. ב-1943 החליף את לאה גול"דבר"ג בתפקיד מבקר התיאטרון של העיתון, ובהמשך השתתף בעריכת מוסף הספרות שלו. ב-1955 היה שותף לעריכת כתב העת לספרות "אכסניה" (עם שלמה גרודזנסקי) וב-1960 ערך את כתב העת לאמנות "שָׁשַׁר".
את ספר שיריו הראשון, "שירים", פירסם כיובל שנים לאחר הופעת ביכורי יצירתו השירית בעברית (עם עובד, 1968). הספר, שקיבץ "שירים" מכל השנים הללו, זיכה את שירתו בהכרה מחודשת, ששיאה בקבלת פרס ביאליק לשירה באותה שנה. ההכרה בהישגיו האמנותיים דירבנה את זוסמן לפרסם עוד מפרי עטו. תוך זמן קצר יחסית פירסם ספר "שירים" הקרוב בהיקפו לקודמו, ובו בעיקר "שירים" חדשים ("עצי תמיד", 1972), וקובצי "תרגומים" אחדים ("עקדת יסאק" ליוסף ברודסקי, 1969; "לחם דוי" ללייזר אייכנראנד, 1969; "שירים" ליריים; רקוויאם לאנה אחמטובה, 1970; לומר הכל: מבחר "שירים" לפול אלואר, 1971). "שירים" נוספים שכתב באותה תקופה נדפסו לאחר מותו (1970), בעיקר בספר "צעדים שטבעו בחול" (1981). לאחר מותו כונסו כתביו בספרים "קשת ניסן" (רשימות ומסות קטנות, 1975); "אחרי הבכורה" (ביקורות תיאטרון, בעריכת אליקים ירון, 1981); "תרגומים" (1985); "שקיעה ופרידה" (רשימות, 1987); חצות ונצח: מבחר "שירים" 1973-1922 (1998).
שירתו המוקדמת של זוסמן, שניכרת בה השפעת האקספרסיוניזם, נטועה בהווי ההתיישבות המתחדשת בארץ ישראל ובחוויותיו הקולקטיביות של הדור. חלקה מגיב במישרין על אירועים אקטואליים, אולם גם אז אין בה אותו פאתוס האופייני ל"שירים" של אורי צבי גרינברג, אברהם שלונסקי ואחרים בני אותה תקופה. לימים קבע נתן אלתרמן ששירת זוסמן היא שהעבירה את השירה "הארץ"-ישראלית מן הפאתוס השירי אל הדיבור הכמו-פרוזאי. ה"דבר" ניכר בעיקר בהבלעת לשון העיתונות, מילים זרות ושפת היומיום בשיריו, וכן בחריגה מסוימת מן הצורה השירית המלוטשת. נקודת המוצא לרבים משיריו היא חוויה קונקרטית-חושית, המובילה אל התרשמות רגשית או הגותית. התרשמות זו נוטה לטשטש את הגרעין הקונקרטי ולהוביל להתגלות חזונית או סמלית. בהיבט זה זוסמן ממשיך את המסורת הסימבוליסטית (ככל שהוא עצמו הסתייג מזיהויו עם אסכולה זו), בדומה ליוצרים בני דורו דוגמת אברהם שלונסקי ולאה גול"דבר"ג. כמוהם גם בשירתו המאוחרת ניכרים התרופפות של הצורות השיריות המלוטשות ופישוט של המבע.

אלתרמן, נתן. "שירתו של עזרא זוסמן ("דבר"ים במסיבה להופעת הספר '"שירים"')". "במעגל". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 1975; שביט, עוזי. "ההעלם וההסתר (הערות לפואטיקה של עזרא זוסמן)". "הארץ". 6.4.1973. 20; —. "עזרא זוסמן המשורר". "הארץ". 22.6.1973. 23-22; לינק, ברוך. "עיונים בשירת זוסמן: דיון באספקטים פואטיים ותימטיים בשירתו". תל אביב: אל"ף. 1982; חבר, חנן. "הקסם הזר: על שירת שנות העשרים של עזרא זוסמן". "קורא שירה". תל אביב: קשב לשירה. 2005. 79-64.

גדעון טיקוצקי