סופר וחוקר
נולד בעיירה וויזנה ליד העיר סלוצק ברוסיה הלבנה. קיבל חינוך יהודי מסורתי. ב-1920 עלה לארץ ישראל כחלוץ מחלוצי העלייה השלישית, ועבד בסלילת כבישים בגליל ובעמק יזרעאל. כעבור כשנה עזב את הארץ, שהה זמן מה בצרפת וב-1923 הגיע לארצות הברית, וחי עד סוף ימיו בניו יורק. למד באוניברסיטת ניו-יורק ובאוניברסיטת קולומביה, מ-1936 לימד ספרות עברית בסמינר התיאולוגי היהודי בניו-יורק (JTS) ומ-1939 בברוקלין קולג'. פרס על שמו מוענק מטעם אגודת הסופרים העברים.
עיקר יצירתו הספרותית מרוכז בארבעה מספריו, שהופיעו בארץ: קובצי הסיפורים "בדיוטה השלישית" (דביר, 1938) ו"בין חומות ניו-יורק" (1952); והרומנים "כי פנה יום" (1946; הופיע גם באנגלית ב-1957 בתרגומו של המחבר בשם Dusk in the Catskills), ו"באין דור" (1953). הנושא המרכזי ביצירתו הוא חוויית המהגר היהודי בארצות הברית במחצית הראשונה של המאה העשרים. חלק מיצירותיו, בעיקר קובץ הסיפורים הראשון והרומן "באין דור", עוקב אחר המהגר הצעיר, התלוש ואובד הדרך בחוצות ניו יורק, שזהותו השתבשה והוא הגיע למבוי סתום. יצירות אחרות, בעיקר קובץ הסיפורים השני והרומן "כי פנה יום", מעמידות במרכזן את דמות המהגר הוותיק, המבוגר, הספוג שורשיות יהודית וזיכרון יהודי. גיבור זה כואב את תהליכי ההתפוררות והניכור במשפחתו עם התרחבותו של פער הדורות בינו לבין בניו, הנטמעים ומתבססים בסביבה האמריקנית. הדמויות ביצירותיו הן אנשים ממוצעים וחסרי ייחוד בולט, והם ממוקמים בהקשר חברתי ריאלי המעוצב בפירוט. התמודדויותיהם עם החיים מתרחשות בזירת הקיום היומיומי ולא במישורים אידאיים מופשטים. תפיסת העולם המובלעת בסיפוריו גורסת כי האדם הוא יציר הנסיבות החברתיות, ואלה קובעות את מהלכיו ומשפיעות על חיי הנפש שלו. עמדת המספר רוויה אמפתיה לדמויותיו, ודרכי התיאור הריאליסטיות שלו מאופקות ומעודנות גם כאשר הן מציגות אנשים במצבים קיצוניים של מצוקה ומשבר.
הביקורת הצביעה על מגוון רחב של מקורות השפעה אפשריים שהותירו אולי את רישומם ביצירתו של ואלנרוד. ביניהם סיפורת הריאליזם החברתי העברי (ברקוביץ, ברש), ספרות התלושים הפסיכולוגית-לירית בעברית וביידיש (שופמן, יעקב שטיינברג, ברגלסון, נומברג), סיפורת המהגרים היהודית האמריקנית (הנרי רות, אברהם קאהאן) והריאליזם האמריקני המחוספס בין שתי מלחמות העולם (תיאודור דרייזר, סינקלר לואיס). עם זאת, נראה שהצליח להעמיד תרכובת סגנונית מקורית, ריאליסטית-אימפרסיוניסטית, ובמיטב יצירתו העמיק לחדור אל הסבך הקיומי הכרוך בתהליך ההגירה וההיקלעות בין תרבויות ועולמות שונים.
מלבד ארבעת ספריו המרכזיים חיבר ספר זכרונות ילדות ("בית בכפר", 1965), קובץ רשימות מסע ("דרכים ודרך", 1950), שני ספרי עיון על הספרות האמריקנית ("שבילים בספרות אמריקה החדשה", 1940; "מספרי אמריקה", 1958) ומספר ספרי לימוד של הלשון העברית. כמו כן חיבר ספר מבוא באנגלית על הספרות העברית (The Literature of Modern Israel, 1956).

בן-מרדכי, יצחק. "בראי הריאליזם הצלול: יצירתו של ראובן ואלנרוד". "מִגוון: מחקרים בספרות העברית ובגילוייה האמריקניים, מוגשים ליעקב קבקוב". לוד: מכון הברמן למחקרי ספרות. 1988. 51-35; שקד, גרשון. "ראובן ואלנרוד". "הסיפורת העברית 1980-1880" ג'. תל אביב: הקיבוץ המאוחד וכתר. 1988. 123-135.
אבנר הולצמן