משורר, סופר ועורך
נולד בנתניה, גדל והתחנך בבני ברק, בעינב ובבית אל. למד בישיבה התיכונית "מטה בנימין" ובישיבת הסדר בקריית שמונה. קיבל תואר ראשון בחינוך במכללת ירושלים ותעודת הוראה ממכללת ליפשיץ. קיבל תואר שני בספרות ותואר דוקטור מהמחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן (נושא עבודת הדוקטור שלו היה "מלכין קדמאין": מיתוס מלכי אדום בספרות הזוהרית). מלמד בישיבת "שיח יצחק" ובחוג לספרות במכללת הרצוג. נשוי למשוררת סיון הר-שפי ומתגורר באפרת.
פרסומו הראשון היה בכתב העת "משיב הרוח" (גיליון ו', 1999) וכלל שלושה שירים. הנושאים העיקריים בספר ביכוריו "סוסי אש" (שוקן, 2004) הם רומנטיים: טבע, אהבה, זוגיות, ארוס, אמונה, הגות, מצבי נפש כמו געגועים ובדידות. הפואטיקה שלו לירית, פיגורטיבית, סוגסטיבית, הלשון גבוהה, לעתים ארכאית ומופשטת, נטולת מבנים פורמליים. לדוגמה, השיר הסוגר את המחזור "שֵׁם": "וּמָה עוֹבֵר בַּמִּרְוָח הַזֶּה/ שֶׁכְּסֶדֶק לָבָן/ שֶׁבֵּין הַגּוּף לַשֵּׁם// אֵילוּ יְצוּרִים/ אֵילוּ שֵׁמוֹת/ אֵילוּ גִּבְעוֹלִים/ אֵילוּ/ יָדַיִם".
ב-2015 פרסם את ספר שיריו השני: אל אשר לו אחוזת בית.
כמה משיריו יוצאי דופן בפואטיקה שלהם ובתוכנם האקטואלי, למשל "אנשים הולכים לעבודה" והפרולוגים של הפואמות "ירושלים" ו"כביש המנהרות", ששפתם היומיומית הולמת את המחאה נגד עוולות הפיגועים ונגד ההדוניזם של החברה הישראלית. לדוגמה, הפתיחה הזועמת של "כביש המנהרות": "מִמּוּתָגִים מִמְּנָיוֹת מִתַּאֲוָה מֵרַאֲוָה מִמּוֹנוֹגַמְיָה סִדְרָתִית/ מִמִּכְרָזִים מִקְּלִינִיקוֹת לְכָל גְּבָרַיִךְ הַכּוֹשְׁלִים מִבִּטּוּחִים/ מֵאַיְטֶמִים מִמִּבְזָקִים כְּמוֹ הַצְּרוֹרוֹת שֶׁל חֲטָאַיִךְ מִפּוֹפּ מֵרוֹק…". שירתו מתכתבת עם מקורות היהדות, עם זלדה ועם פאול צלאן.
היה מעורכי כתב העת לשירה "משיב הרוח" (2006-2002) והספר "עד פתח הגן: נחום גוטמן ומשוררים עבריים בעקבות התנ"ך" (2006). ערך קובץ לימודי: "גשם: על תעניות וגשמים בעקבות מסכת תענית" (2004). מהמנהלים האמנותיים של פסטיבל "ימי אהבה לשירה" מטעם כתב העת "משיב הרוח" (2006-2002).
סיפוריו הקצרים התפרסמו בכתב העת "נקודה" וב"מקור ראשון".

דויטש, חיותה. "הוא לא חושב עכשיו מילים". "הצופה" מוסף. 3.9.2004. 15; ניר, אלחנן. "סחרחורת". "נקודה" 275. 2004. 58.

גלעד מאירי