מתרגם וחוקר
נולד בוורשה. עלה ארצה עם משפחתו ב-1960 וגדל בתל אביב. התייתם מאביו, המתרגם שלמה דיקמן, בהיותו בן שש. לאחר שירותו הצבאי בחיל המודיעין, עבד כעורך וכבעל טור בעיתונים "על המשמר" ו"דבר". בוגר אוניברסיטת תל אביב בלימודים קלאסיים (1987) ובעל תואר דוקטור בספרות השוואתית ובלימודים רוסיים מאוניברסיטת ז'נווה (1996). כתב את עבודת הדוקטור על התרגומים הפיוטיים לספר תהילים לרוסית, בהדרכתם של ז'ורז' ניבה וג'ורג' שטיינר. ב-2001 התפרסם נוסח מורחב של העבודה כספר (The Pslams in Russian poetry: a history). בשנים 2001-1996 לימד ספרות השוואתית ועברית באוניברסיטת פן-סטייט בפנסילבניה, ארצות הברית. מ-2001 הוא משמש כראש המסלול לתרגום וכמרצה בחוגים לספרות עברית ולספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים.
בשלהי שנות השבעים החל לפרסם תרגומים ומאמרי ביקורת בעיתונים ובכתבי עת. ב-1982 ערך עם אהוביה כהנא גיליון מיוחד של כתב העת "פרוזה" (60-63), שהוקדש לספרות יוון ורומא. ב-1983 השתתף בתרגום מאמרים על יצירתו של דוסטוייבסקי שהופיעו בספר "החטא ועונשו ודוסטוייבסקי: מבחר מאמרים" (כתר). באותה שנה ראה אור גם תרגומו לספר "שלוש אהבותיו של דוסטויבסקי" מאת מארק סלונים. מאז מיעט לתרגם "פרוזה", מלבד הספר "אופאלינוס, או, האדריכל" מאת פול ואלרי, שתירגם עם דן צלקה ב-1994.
מחקריו הספרותיים עוסקים בשירה עברית, בשירה רוסית ובהיסטוריה של התרגום. תירגם שירה קלאסית ומודרנית משפות רבות: יוונית, לטינית, רוסית, אנגלית, צרפתית, איטלקית, ספרדית, גרמנית ועוד. המייחד אותו כמתרגם שירה הוא דבקותו בהמשך קיומה של מסורת תרגום עברית. עובדה זו ניכרת בתרגומיו מן השירה הרוסית, המושתתים על מסורת התרגום של הפליאדה השלונסקאית, ובתרגומיו משירות יוון ורומא, המושתתים על מסורת ההקסמטר העברי בהברה הספרדית שכוננו שלמה דיקמן, שלמה שפאן ואחרים. לשון תרגומיו של דיקמן אינה נשמעת למצוות "לא תעשה" הנהוגות זה שנים בכל הנוגע ללשון גבוהה, כשם שאינה נרתעת מן הלשון הנמוכה.
תרגומי השירה שלו התפרסמו בעיתונים ובכתבי עת רבים ("הארץ", "פרוזה", "סימן קריאה", "הליקון", "קשת החדשה" ועוד). כמו כן פירסם את התרגומים הבאים: "שירת הכוכבים: אנתולוגיה משירת צרפת במאה הט"ז" (1996); "שירים ראשונים ואחרונים", מאת יוסיף ברודסקי (1997); "מגן אכילס ושירים אחרים: 1927-1973", מאת ו"ה אודן (1998); "שירי העצבת, איגרות מחוף הים השחור: אלגיות נבחרות" (2000) ו"רפואות האהבה" (2000) מאת פובליוס אובידיוס נאזו; "דור שלי, חיה שלי: משירת רוסיה במאה העשרים" (2002); "67 שירים", מאת פול ורלן (2010); "בארוקו: אנתולוגיה משירת אירופה במאה ה-17" (2012); הצלב והורד: שירה לטינית מימי הביניים (2017). ערך שתי אנתולוגיות שירה באנגלית: Homer in English עם ג'ורג' שטיינר (1996) וכן The Poetry of Kabbalah עם פיטר קול (2012).
ב-2002 נבחר להיות חבר-יועץ באקדמיה ללשון עברית, ומשנת 2010 הוא חבר האקדמיה. בשנים 2004-2002 עמד בראש מערכת כתב העת "קשת החדשה". דיקמן הוא חתן הפרס ללשון העברית על שם אליעזר בן יהודה ל-2012, וחתן פרס טשרניחובסקי לתרגום באותה שנה.

ברונובסקי, יורם. "כשאובידיוס בכה". "הארץ" תרבות וספרות. 12.1.2001. ב'14; זנדבנק, שמעון. "להמציא אודן עברי". "הארץ" ספרים. 3.3.1999. 2-1; גורי, חיים. "נושמים גורל ואדמה". "הארץ" ספרים. 9.4.2003. 1, 12; שווייצר, ארז. "וירטואוזיות רכה וקוצנית". "הארץ" ספרים. 28.7.2010. 15; בסקין, סיון. "דיוקן קבוצתי עם נוצת אווז". "הארץ" תרבות וספרות. 4.5.2012. 1, 4.

רונן סוניס