סופרת וחוקרת תנ"ך
נולדה במושב בית עובד. אביה היה חוקר התנ"ך שמואל דים. למדה במושב ולאחר שירותה הצבאי למדה באוניברסיטת בר-אילן. נסעה לבוסטון כדי להשלים את התואר השלישי באוניברסיטת ברנדייס. עבודת הדוקטור שלה עסקה במקור השמות הפרטיים בתנ"ך.
שלושת ספריה נכתבו בעשור האחרון לחייה. "ירושלים משחקת מחבואים", סיפור בשקופיות (טרקלין, 1976, מהדורה שנייה 1982, תורגם לאנגלית). ה"תעודות", שעליהן כתבה את הספר, הן שקופיות מצולמות של ירושלים מהמאה התשע-עשרה, שהתגלגלו לידיה. הספר הוא גם פירוש התמונות וגם כעין שחזור ספרותי של גלגולי התמונות, מציאתן בידי המחברת ותולדותיהן. ספרה השני הוא הרומן "אחריך בנימין" (1981), סיפור אהבה הנשען על עבודת המחקר שלה על גלגולי משפחות ושמות בשבט בנימין. ברומן שילבה פרקים מחייה במושב, מתקופת לימודיה, מתגליותיה הלשוניות ומחייה כחוקרת בארצות הברית.
ספרה האחרון, "זאת הפעם", פורסם לאחר מותה (1986). כאן היא בוחנת את סיפוריהן של עשר דמויות נשים בתנ"ך, בהן חוה, מרים, שרה, רבקה והאישה הגדולה משונם. היא קוראת מחדש את סיפוריהן, מביאה פירוש אישי מיוחד המתמקד בנקודת מבט נשית, ואורגת סיפור שמשולבים בו ממצאי מחקר, מיתוס ומשאלות לב.
לאחר מותה הוציאו מוקיריה מאסף דברי מחקר וספרות לזכרה: "סגולה לאריאלה" (1990).

אידל משה, משה בר אשר ואחרים (עורכים). "סגולה לאריאלה" : מאסף דברי מחקר וספרות לזכרה של אריאלה דים גולדברג. ירושלים: הוצאת המשפחה. 1990; הגורני-גרין, אברהם. "החיים כמשחק: על אריאלה דים וספריה"". דבר". פברואר 1985. 19־20.

אלישע פורת