משורר
נולד בחולון לאב מיקרוביולוג ולאמו המשוררת רות גלעד. גדל בבית של אוהבי ספר. האב קרא מדע בדיוני והאם קראה שירה עברית. ילדותו עברה עליו בירושלים ובתל אביב.
ב-1999 השלים את לימודי התואר הראשון בתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל-אביב, וב-2003 השלים שם את התואר השני. עבודת הגמר שלו עסקה בפואטיקה של אורי ברנשטיין. בעת לימודיו ועם פרסומיו הראשונים התקרב לקבוצה הספרותית שהתגבשה סביב כתב העת "עמדה", רן יגיל, עמוס אדלהייט, א. אריק ואחרים.
פרסומו הראשון היה פואמה ארוכה בשם "אבל שותק", שנדפסה ב"עתון 77" (1995). ב-2002 השתתף בכיתת השירה של "הליקון" ושיריו פורסמו בחוברות "הליקון". מאז מתפרסמים שיריו בכתבי העת "שבו", "קשת החדשה", "מטען" ועוד. שירו "וידוי" נדפס באנתולוגיה "הקשב!", שערכו רן יגיל וירון אביטוב (2005), שבה כונסו שירים מחיי הצבא. עד כה ראו אור שלושה ספרים פרי עטו: "שירי נזיר" (חלונות, 2000); "בדידות ישראלית: שירים" (2004); "בית-קברות לשירה: שירים" (2009).
שירתו מינימליסטית, כעין "הייקו ישראלי", והיא עומדת בסימן של צמצום קיצוני של יריעת הנוף וההוויה הישראלית. היא עוסקת בבדידות ובחוויית הקיום הישראלית. בתיאורי הנופים ובתיאורי ערים ויישובים בשיריו ניכרת, כמדומה, השפעת שיריה הארצישראלים של אסתר ראב.
במשך שנים רבות ניהל את חנות הספרים "לנדסברגר" בתל-אביב, שהקים סבו בשנות השלושים של המאה העשרים, ששירתה במשך עשרות שנים את האוכלוסייה הייקית של רחוב בן-יהודה. ערך ספרים רבים, ביניהם: פרחי בדידות לבנים, מבחר משירת מרדכי טמקין (2013); מהפכות: נקודות מפנה שעיצבו את עולמנו, מאת יובל נח הררי, חיים שפירא, מריו ליביו ואחרים (2017).

פלד, עודד. "שירה ישירה ובוטה". "עתון 77" 299. 2005. 6; אסולין, יאיר. "החומר ממנו מכינים שיר". "מאזניים" פ' (2). 2006. 48.

אלישע פורת