סופרת ועורכת
נולדה בתל אביב. בילדותה המוקדמת גרה המשפחה ביפו, אך בהיותה בת אחת-עשרה עברה למושב השיתופי שדה חמד שאליו יצאו הוריה במסגרת התנועה "מן העיר אל הכפר", מסיבות אידיאולוגיות וכלכליות כאחד. המשיכה את לימודיה בפנימיית כפר הנוער בן-שמן ולמדה במכללה להכשרת מורים ע"ש שיין בגבעת השלושה. בהיותה בת תשע-עשרה נפטר אביה והמשפחה עזבה את המושב ועברה להתגורר בפתח תקווה. עבדה בהוראה בבית ספר יסודי ובמקביל למדה לתואר ראשון בספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. לאחר שנים של הוראת פילוסופיה ב"תיכון חדש" בתל אביב, למדה לתואר שני בפילוסופיה ולימדה גם באוניברסיטת תל אביב. מ-1984 עבדה ב"ידיעות אחרונות" בכתיבה ובעריכה, תחילה כסגנית עורך המדור לספרות ומ-2004 כעורכת המדור, עד לפרישתה בסוף 2007.
בתחילת שנות השישים החלה לפרסם שירים וסיפורים. ספרה הראשון, "או חורף או סופו" (ספרית פועלים, 1982), הוא קובץ סיפורים שפורסמו במהלך השנים במוספי ספרות ובכתבי עת (חלקם עוד לפני שמלאו לה עשרים). ספרה השני, "השקר הרביעי" (1993), יצא לאחר עשר שנים, ובו בא לידי ביטוי הווי החיים במושב. הספר מציג את ההתיישבות העובדת ללא הרואיזם או נוסטלגיה, אלא כהוויה דחוסה של אנשים קשי יום, הנפגעים הן מפיגועי מחבלים, והן מבעיות של "כור היתוך".
ספרה השלישי, "ארבעה גברים ואישה" (1999), שהיה לרב-מכר, מתאר התבגרות של אישה כמסע פנימי וחיצוני מתלות אל עצמאות, כאשר מערכות היחסים עם הגברים שבחייה ובגידת הגוף, מפריחה עד קמילה, משמשות לו רקע. הרומן היה ראשון בטרילוגיה שהתבוננה באופן ביקורתי במערכות היחסים הבין-משפחתיים. הרומן השני, "דרך עלמה" (2002), הוא סיפור על זוגיות והורות מפרספקטיבה של בגידת החברה הטובה עם בעלה של האישה. גם ספר זה היה רב-מכר.
הטרילוגיה הושלמה ב"אישה קטלנית" (2005), המציג על דרך האנלוגיה מערכות יחסים בין אם לבת לאורך שלושה דורות, כאשר חוסר היכולת של האם לבטא אהבה, ותחושת הדחייה של הבת כלפי אמה, חוזרים כבבואה הפוכה בדור הבא: הסבתא השנואה אהובה מאוד על נכדתה, והאם, שנאבקת כל חייה שלא לחזור על שגיאות אמה, גורמת לילדיה לחוש את מה שהיא חשה כבת. ההורות מוצגת כטרגיות מובנית מראש, והאירוני הוא שאין ערך משוחרר מהיפוכו הבו-זמני: דאגה היא גם אמצעי שליטה, כפי שהחולשה עוצמתית במניפולציות שלה.
לכל אחד מספרי הטרילוגיה, שהוגדרה על ידי המבקרים כ"אנטומיה של אינטימיות", מבנה דומה: סיפור המעשה מתרכז בהווה קצר (בדרך כלל עשרים וארבע שעות), והעלילה נפרשת על פני חיים שלמים. ב-2012 ראה אור ספרה "חיים בהמתנה", רומן שגם עניינו הוא דרמה משפחתית מסועפת.

אוריין, יהודית. "אפלת צהריים במחסן". "ידיעות אחרונות" ספרות. 15.10.1993. 23; הס-סגמן, תמר. "דנה שבראש ודנה שבגוף". "ידיעות אחרונות" ספרות. 3.11.2000. 26-27; מלצר, יורם. "הנשים יזדהו". "מעריב" ספרות. 13.12.2002. 24; קרפל, דליה. "המפלצת שבכולנו". "הארץ" מוסף. 23.12.2005. 56-58, 60.

זיסי סתווי