סופר בשפה הרוסית
נולד בטָלין, אסטוניה. גדל ולמד בבָּקוּ, אזרבייג'ן. עלה ארצה ב-1990. מתחילת שנות האלפיים היה עורך ראשי של מוסף התרבות "אוקְנה" (חלונות) של העיתון "וסטי", שבו פירסם מאז ראשית שנות התשעים מאמרים, מסות, ביקורות ספרים ופרקים מספריו בכתובים. היה חבר מרכזי במערכת כתב העת התל-אביבי "זרקלו".
ספרו הראשון, "הפרידה מנרקיס" (1997), התקבל בהתלהבות ברוסיה. בספר זה מבחר מסות, שיש בהן מבט חדשני על תולדות הספרות הרוסית, ובעיקר על המתח בין המטרופולין לפזורה. הרומן "היבטיו של הזיווג הרוחני" (2001), משלב חומר אוטוביוגרפי, תמונות מהחיים העכשוויים ומסות פילולוגיות. פרקים ממנו פורסמו בתרגום לעברית באנתולוגיה "זרקלו": ראי לספרות רוסית עכשווית (הקיבוץ המאוחד, 2001). ב-2004 יצא לאור רומן פנטסמגורי סאטירי בשם "זכור את פמגוסטה", שקורותיו מתרחשים בחללים היסטוריים וגיאוגרפיים שונים, מארץ ישראל עד רוסיה ומקפריסין עד קווקז. גיבוריו מחפשים מעשה ממשי שיביא לתיקון העולם, השרוי באדישות. פרקי הספר פורסמו בתרגום לעברית באנתולוגיה "זרקלו": יצירה רוסית עכשווית בשיח הישראלי (עם עובד, 2005).
הרומן "השדות השלווים" (2006) ראה אור אחרי מותו וזכה בפרס הספרותי על שם אנדריי ביילי. יש בו שילוב של תמונות חושפניות של חיי יומיום אכזריים עם הצד החלומי של ההוויה. גיבוריו, הרומנטיקנים והמיסטיקנים, אנשי המעשה ובעלי הדמיונות, שרויים באווירת תעתועים. העלילה משתרעת בין אלכסנדריה לפטרבורג. ב-2009 יצא אוסף מסותיו ומאמריו "לזכר הפאתוס". תרגום נוסף מיצירתו לעברית, "בית בסמטה", הופיע באנתולוגיה "רוחות הרפאים של ישראל" (2003).
חרף תביעתו המפורשת לענות על דרישותיו של הקורא הפשוט, כתיבתו לא התיימרה לסלול דרך אל לבו של הקהל הרחב, ואילו בחוגים האינטלקטואליים המצומצמים היא התקבלה בעניין רב ובהערכה. סגנונו ניסיוני, גדוש באלמנטים אקזוטיים, עשיר באוצר המילים ובאסוציאציות תרבותיות, ויוצר רקמה ספרותית אורנמנטלית. העלילה לעתים נשחקת בפיתולי הסגנון הברוקי. הנושאים העיקריים בספריו הם בדידותו של האדם ביקום המתפקע מתרבות וחיפושיו אחר הממשי בעולם של בלהות. הסופר שגדל בבקו – עיר אקלקטית, מזרחית-מערבית, בגבול הדרומי של האימפריה הסובייטית – צידד במקומו החדש, ישראל, ובאידיאל הים-תיכוניות הקוסמופוליטית.

שביט, אוריה. "זאת תרבות, זאת?". "הארץ" מוסף. 27.2.2002. 42.

נקודא זינגר