סופרת, משוררת, מסאית ומתרגמת
נולדה בקישינב, רוסיה. אביה, ד"ר יעקב בן מתתיהו, היה רופא וממנהיגי הציונות ברוסיה. קיבלה חינוך עברי-ציוני. בהיותה בת עשר כתבה שיר ראשון ברוסית. למדה ב"גימנסיה הגרמנית" בחרקוב. ב-1907 עלתה עם משפחתה לארץ והתיישבה ביבנאל, ואחר כך בפתח תקווה וביפו, שם למדה בגימנסיה העברית.
ב-1910 חזרה לקישינב, שם למדה בגימנסיה לבנות. בת שש-עשרה שלחה סיפור מתורגם מאנגלית לרוסית לעיתון "אוגניוק", הסיפור פורסם והיא קיבלה עבורו שכר. בשנים 1918-1913 למדה רפואה באוניברסיטת חרקוב וקיבלה תואר דוקטור לרפואה. התנסויותיה כסטודנטית לרפואה מתוארים בסיפורה "נתערב״. במקביל למדה משחק. עלתה לארץ שנית ב-1921 ושיחקה בתיאטרונים שונים בארץ ובחוץ לארץ. יזמה, ייסדה וערכה את כתב העת "תיאטרון ואמנות" וכתבה תסכיתים לרדיו.
ספרה "מפיסטו" (מצפה, 1938), רומן בשני כרכים, עוסק בנושאים של זהות, מוסר ומקום האישה בחברה, שיפותחו בכתביה המאוחרים יותר. הימים ימי המהפכה הרוסית. הגיבורה, יהודייה, בת לאב ציוני, נוטשת את הוריה וחיה בקייב עם מהפכן גוי ממשפחת אצולה פולנית. היא מחפשת את דרכה בין תיקון העולם לתיקון לאומי. המהפכה יוצרת קונפליקטים בנפש הגיבורים, שסופם בהתאבדותו של בן הזוג המהפכן. מות האהבה כרוך ברומן באכזבה מרעיונות המהפכה, שמחזירה את הגיבורה לעמה.
הרומן השני שלה "תבערה" (1947) קשור ל"מפיסטו" באמצעות הגיבורה הראשית ודמויות משנה אחדות. בשני הרומנים מתוארים חיי המהפכנים והפילוג ברחוב היהודי בעקבות המהפכה. בשניהם האהבה אינה מצליחה לגשר על הבדלים דתיים ולאומיים, וההכרעה הסופית היא התנערות מהמהפכה. הרומן השלישי שלה "שרשים במים" (1976) עוסק בשאלה האם יכולה אידיאולוגיה להיות מולדת.
עוד מספריה: "אישה בדרכים", "סיפורים" (1954); "דממות", שירים (1961); "בעולם האשליות", מסות על ספרות ותיאטרון (1961); "כטיפה בים", זיכרונות (1971). כן ערכה את האנתולוגיה "חווה ובנותיה, מבחר הסיפור על האישה" (1953). מתרגומיה: אלכסנדר פושקין, "פולטבה" (1945); גי דה מופסאן, "סיפורים" (1953); לב טולסטוי, "מותו של איוואן איליץ'" (1965) ואנטון צ'כוב, "אולם מספר שש" (1971).
זכתה בפרסים רבים ובהם: פרס פיכמן לספרות ולאמנות (1971); פרס אקו"ם לעידוד פרסום יצירות ((1976; אות הוקרה מטעם אקו"ם על פעולתה רבת השנים בתחום היצירה בארץ (1988); ופרס ישראל על "תפקידיה במשחק ועל התייחסותה למלה הכתובה בכלל ולבימתית בפרט, שבאה לביטוי גם בכתיבתה הפורייה" (1975).

בן-עזר, אהוד. ״גיבור ללא שרשים". "מאזניים" מ"ד (3). פברואר 1977. 228-227; גוברין, נורית. ״מהפכת אוקטובר בראי הספרות העברית", ״סיפורי המהפכה כסוג ספרותי״. "מפתחות". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 1968. 118-78, 153-133; זהבי, אלכס. "אידאולוגיה כמולדת". "דבר". 10.12.1976. 18; שקד, גרשון. "לבנות ולהיבנות". "הסיפורת העברית 1980-1880", כרך ב': בארץ ובתפוצה. תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 1983. 287-280.
אביבה קרינסקי