סופרת ועורכת
נולדה בראשון לציון והתגוררה רוב שנות ילדותה בנתניה, לשם עברה עם משפחתה ב-1961. למדה בתיכון לאמנויות "תלמה ילין" בתל אביב. למדה באוניברסיטת ניו יורק (1981-1978) וקיבלה תואר ראשון בתולדות האמנות. ב-1981 שבה לישראל והתגוררה בתל אביב. היתה תלמידתו של הצייר משה גרשוני ועסקה בציור במשך כעשר שנים. בשנות השמונים המאוחרות החלה לכתוב, ומאז היא מתמסרת לכתיבה ספרותית. ספרה הראשון, שארה כסותה ועונתה (1991), היה ספר הבכורה של "הסדרה הלבנה" (עם עובד). מאז פירסמה שבעה ספרים נוספים בפרוזה, ספר אחד לילדים ומחזה שהוצג בתיאטרון "הבימה" (2008) בבימויו של אלון אופיר.
בשנים 1996-1988 עבדה לפרנסתה בתחום הפרסום. ב-1999 החלה ללמד כתיבת פרוזה בסדנאות שונות. בשנים 2008-2004 שימשה עורכת ספרות מקור בהוצאת בבל. כיום מלמדת כתיבה יוצרת בחוג לספרות עברית של האוניברסיטה העברית.
הנושא המרכזי בספריה הוא המשפחה והסדר החברתי שהיא מעצבת. התא המשפחתי הוא בבואה של החברה הישראלית והוא משמש מסגרת, שבאמצעותה מתארת ברנשטיין את יחסי הכוחות בין בני מעמדות שונים, בין נשים לגברים ובין הורים לילדיהם.
שארה כסותה ועונתה עוסק במערכת יחסים בין אם נוטשת לבתה, המתפתחת בצל המתח בין ההתיישבות העובדת לעיר ובין יוצאי גרמניה לילידי "הארץ", כל זה בישראל של שנות החמישים. רוב ספריה מתאפיינים בכתיבה ריאליסטית, החותרת לעצב את המציאות הישראלית על מגוון רבדיה הסוציו-אקונומיים, ומרבה לעסוק באלימות פיזית, רגשית וכלכלית.
הביקורת אפיינה את סגנון כתיבתה ככתיבה "רזה", המשקפת את מרחב הקיום הישראלי בלשון דיבורית, ללא נקודת מבט של מספר יודע-כול וללא התרשמות או שיפוט ביחס לתכנים הנמסרים. כתיבה זו, על ניסוחה התמציתי ומשפטיה הקצרים, נתפשה לא אחת כריאקציה לכתיבתם של סופרי דור המדינה, המרבה להשתמש בלשון עשירה, בדימויים, וחותרת לריבוי משמעויות. ספרה "מושבת האהבה" (2005) הוא במובן זה ניסיון יוצא דופן. הוא זונח את הסגנון הריאליסטי התמציתי ומביא במקומו מונולוג פנימי של גיבורה יחידה, המוסרת את הממד הרגשי והחושני של חיי האהבה שלה כפי שהם נחווים בתודעתה.
ב-2011 ראה אור ספרה "בקשתה האחרונה", ממואר אוטוביוגרפי שבו תיארה ברנשטיין את מערכת היחסים המתוחה עם אימה. בספר ברנשטיין מתארת את זקנת האם באופן כן וחשוף ובאותה העת מראה שגם בשלב הזה של החיים ישנם דברים בן האם לבת שאינם נפתרים. ב-2013 יצא ספרה העיר המזרחית רומן דיסטופי שמתאר את המציאות הישראלית בעתיד הקרוב כמקום שנשלט על ידי לאומנות ובעלי הון.

ספריה הנוספים: "דַיָה הֶנִיג" (1992); "שלוש אחיות" (1993); "שין קוף ריש" (1995); "רומן למשרתות" (1997); "איים של שקט" (1999); "חלמתי שאני ער" (2001); "עכשיו זה כתוב" (2008); "שעה יפה ליוגה", מחזה (2008); ימי ראשית (2016). ספרה האחרון עד כה הוא מחר ניסע ללונה פארק (2018) שזכה בפרס ספיר.

בושס, הדה. "מקרה של נכות רגשית". "הארץ". 5.3.1991. ב'4; הולצמן, אבנר. "ילדה רעה". "מפת דרכים: סיפורת עברית כיום". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 2005. 72-73; רביקוביץ, דליה. "כתוב בחום הגוף". "מעריב". 12.7.1991. 57-56.

לילך נתנאל