משורר ומתרגם
נולד בתל אביב לאביו נחום, יליד רוסיה שעלה לארץ בגיל צעיר, ולאמו רבקה, שנולדה בבאר טוביה. למד בתיכון "עירוני א"'. למד לתואר מוסמך למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. שירת בפרקליטות הצבאית כסנגור. עסק במקצוע עריכת-הדין בשנים 1967-1963. ב-1968 הצטרף לקונצרן התעשייתי "אמקור", תחילה כסמנכ"ל ואחר כך, במשך כעשרים שנה, שימש כמנכ"ל הקונצרן. ב-1998 עזב את התעשייה ופתח משרד לעריכת-דין. מ-1995 מלמד באוניברסיטאות בישראל, ובשנים 2009-1999 שימש כפרופסור חבר לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וכראש המסלול לכתיבה ספרותית.
החל לכתוב שירים בגיל צעיר, ושיריו הראשונים נדפסו בעיתונים "במעלה" ו"עתידות". ספר שיריו הראשון, "אביב ושברו", יצא ב-1955 (עדי). לימים ראה בו ברנשטיין ספר בוסר והתעלם ממנו במבחרים ובכינוסים שהוציא. מאז ועד 2010 פירסם שישה-עשר ספרי שירה.
בשנים 1967-1962 ערך במשותף עם נתן זך את כתב העת "יוכני". ב-1962 פירסם את ספר השירים "באותו החדר, באותו האור" ("יוכני"). בספר החל להתגבש סגנונו הייחודי. ניכרת בסגנון זה השותפות הדורית של ברנשטיין לאסתטיקה של הקול השירי המסרב לפתטי, המסרב ללוקלי, והחושד בחברתי. אבל בניגוד למשוררים בני דורו כמו נתן זך וישראל פנקס, שמר על זיקה לקודמיו בשירה – בעיקר נתן אלתרמן וחיים גורי – בכך שמיזג בשיריו טון מאופק, בנוסח שנות החמישים, וטון חגיגי, בנוסח שנות השלושים. הוא סירב להביא אל שיריו את העברית המדוברת ואת הסלנג, וסירב לוותר על האופי האלגנטי של הטור השירי. בעיקר סירב לוותר על המוזיקליות ההרמונית של השורה בשיר.
שלא כמו מרביתם של בני דורו, הקפיד ברנשטיין לכל אורך כתיבתו לשמור על שירה אינטימית, שמתמקדת בחיפוש אחר הדיוק וההשתנות שבקול האישי. הוא מסרב בעקביות לעשות את השיר לזירה של חיים פוליטיים ואידיאולוגיים. אמנם מפעם לפעם הביע את דעתו הפוליטית במאמרים שבהם הביע את תמיכתו בחלוקת הארץ בין הישראלים לפלשתינים, אבל הוא המעיט בכך, והקפיד שלא להביא את השאלות האלה אל שיריו.
בספרו "ערב עם סו" (1976) החליף את הקול הלירי, הגברי, בדיאלוג בין שני קולות אחרים. הקול האחד הוא קולה של אישה בשם סו, המספרת זיכרונות על ידידה שמת. הקול השני אינו מכונה בשם, אבל יש בו הד לקולו של נפתלי יבין, איש תיאטרון וסופר, שהיה ידידו של ברנשטיין ונפטר בלונדון ב-1972 בגיל שלושים ושש. ברנשטיין גם ערך את קובץ הסיפורים מעיזבונו של יבין "ילדות ממושכת וקיץ וחורף בעיר אחרת" (1976). הספר "עם מוות" (1982) והספר "עניין פרטי" (1992) הם שני מחזורי שירים שכתב המשורר בצל מותם של אמו ואביו.
ברנשטיין כינס את שיריו פעמיים. ב-1985 הופיע "שירים נבחרים 1962-1982". וב-2004 הופיע הכינוס המקיף "שירים 1962-2002". את הספר מסיימת יצירה שלא פורסמה לפני כן: ""אברהם אבינו בניו יורק"", שב-2006 הופיעה גם כספר נפרד. כאן כתב בז'אנר של הפואמה, כדי להתבונן מזוויות שונות בנושא המעסיק אותו מאז ראשית כתיבתו: האני השירי – לשונו, בדידותו, מיניותו, התבגרותו, ומבטם של אחרים עליו.
ב-2002 יצא רומן פרי עטו, "ספק חיים". הרומן נושא אופי של אוטוביוגרפיה בדויה-למחצה. המשיכה של ברנשטיין אל הפרוזה באה לידי ביטוי כבר ב-1959, כשפירסם, שלוש שנים לפני ספר שיריו "באותו החדר, באותו האור", ספר של פרוזה פיוטית, "המים ההולכים מנגד". פירסם גם שני ספרים של פרוזה לנוער: "ילד טוב", יצירה המבוססת על זיכרונות ילדותו (1981); ו"הרפתקאות ירוקות" (1990), סיפור מסע באירלנד. הספר "חיות על הדרך" (1991) הוא סיפור מסע באפריקה, אבל איננו פונה אל הקורא הצעיר דווקא. שני ספרי המסע הם גם מחוות של אהבה לפרוזה של נחום גוטמן. בשנים 1972-1981 ערך את ספריית המדע הבדיוני של עם עובד.
לכל אורכה של דרכו עסק גם בתרגום שירה ובכתיבה מסאית על ספרות. הוא פירסם תרגומים רבים בכתבי עת, ואת הבולטים שבהם כינס בספרים. ב-2002 יצא תרגום מקיף שלו ליצירתו של ארתור רמבו ("עונה בגיהנום") בצירוף מבוא. ב-2004 יצא מבחר מקיף של שירי ייטס בתרגומו בצירוף הערות. ב-2006 יצא תרגומו מצרפתית של שירי ז'ול לפורג בצירוף מבוא מקיף. ב-2010 ראה אור תרגומו "כל שירי ת.ס. אליוט" בצירוף מבוא והערות.
פירסם עשרות רשימות בענייני ספרות. ב-1998 הוציא את הקובץ "עיסוק בין חברים: פרקים על השירה", וב-2008 ראה אור הקובץ "על הפרסונה ופרקים אחרים על השירה". שיריו תורגמו לכמה שפות אירופיות וכן לסינית ולערבית. ב-2009 הוציא הזמר-כותב דויד פרץ אלבום של הלחנות משיריו של ברנשטיין בשם "כולם מעשים בודדים", ובו גם מקריא המשורר כמה משיריו. שנתיים לאחר מותו ב-2019 ראה אור ספר שיריו נבחרים, שהוא מבחר מקיף משירתו.

לוז, צבי. "שירת אורי ברנשטיין: מונוגרפיה". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 1999; קלדרון, נסים. "פתח דבר". "אברהם אבינו בניו יורק". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 2006. 5-10.

נסים קלדרון
3