חוקר ועורך

נולד בהרָאָת, אפגניסטן. עלה ארצה עם משפחתו ב-1934. חי בירושלים ובתל אביב עד 1948. התגייס כתלמיד, נלחם במלחמת העצמאות ונפצע בקיבוץ מנרה. היה חבר מנרה עד 1954, הדריך בתנועת "המחנות העולים" וערך את ביטאונה, "במבחן". בשנים 1958-1955 למד היסטוריה של עם ישראל וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב. ב-2005 קיבל תואר דוקטור מבית הספר ללימודי היהדות באוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטור שלו עסקה ב"השתתפות הספרדים בארץ ישראל בציונות ובתחייה הלאומית בשלהי התקופה העות'מאנית". בשנים 1960-1955 היה מזכיר אישי של השר משה כרמל וראש לשכה של השר יצחק בן אהרן. החל ב-1960 עבד כעיתונאי ב"למרחב", והחל ב-1970 היה עורך מוסף הספרות "משא". לאחר האיחוד בין "למרחב" ובין "דבר", המשיך בעריכת "משא", בשיתוף עם אברהם שאנן. ב-1979 היה עורכו המייסד של כתב העת "פעמים" (מכון בן צבי), ושימש בתפקיד עד צאתו לגמלאות ב-1994.
פירסם מאמרים רבים בעיתונים ובכתבי עת. כתב את הספרים "הכל כתוב בספר: עם סופרים בישראל כיום" (הקיבוץ המאוחד, 1969); "לבדם במבצר הקץ: כך נעלמה יהדות עיראק" (1976); "נולדתם ציונים": הספרדים בארץ ישראל בציונות ובתחייה העברית בתקופה העות'מאנית" (2007); בארץ האבות של הטליבאן (2016) ופגישה עם המזרח: יצחק בן צבי ויהדות המזרח (2017).
כמו כן, ערך את הספרים "כתבי סופרים יהודים ספרדיים ומזרחיים בלשונות יהודיות וזרות": סקר ביבליוגרפי של הספרות היפה במאה העשרים (1982); "פעמי מערב: מחקרים על יהדות צפון אפריקה" (1983).
כתב העת "פעמים" בעריכתו זכה בפרס ירושלים ובפרס נסים גאון. מכון בן צבי זכה ב-1985 בפרס ישראל בציון חלקו של "פעמים". על ספרו "נולדתם ציונים" זכה בפרס נשיא המדינה; בפרס בן צבי; ובפרס הכט. על עבודתו כעורך זכה בפרס היצירה לסופרים ומשוררים על שם לוי אשכול.

נסים קלדרון