משורר, סופר ומסאי
נולד בחיפה, גדל וקיבל את חינוכו בהרצליה ובתל אביב. הוריו היו מוותיקי "הישוב האזרחי". אביו נכד לד"ר אהרן מזי"א, רופא, פרדסן, לשונאי ומילונאי; ואמו בת למשפחת ציזלינג, ממייסדי תל אביב. למד בגימנסיה העברית "הרצליה", ובתקופה זו החל לכתוב שירים, שהגיעו לידי אורי צבי גרינברג וזכו לעידודו. בשנים 1978-1975 שירת בחיל הים, וב-1978 החל בלימודי משפטים ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, שלאחריהם קיבל הסמכה כעורך-דין. ב-1983 עבר לאוניברסיטת תל אביב, ובה המשיך בלימודי פילוסופיה יהודית וקיבל תואר שני.
שירי נעוריו כונסו בקובץ "שחר נגינתי" (הוצאת שירי, 1976). גם הקובץ השני, "והנפש לא תימלא" (1978), עדיין עומד בסימן חיפושים ראשוניים אחר קול שירי עצמאי. ראשיתה של בגרות ניכרה בקובץ השלישי, "עת לבקש" (1989), ובייחוד ב"מחזור העתים" הכלול בו, מערך שירי-פרשני נרחב, המאיר מחדש את פסוקיו הידועים של קהלת (פרק ג, 8-1). ניתן לומר, שבמחזור זה נקבעה הטונליות הבסיסית של שיריו, אשר אמנם עברו מהלך ניכר של התפתחות בארבעת קבציו הבאים: "משיכת הקצה" (1994); "רעשים וכלי בית" (1998); "ברחתי ודמיתי" (2001) ו"ביטול הליטוף הנשי" (2003). כעבור ארבע שנים כינס מבחר נרחב מקבציו הקודמים והוסיף עליהם חדשים ב"מבחר ושירים חדשים" (2007). כרך זה סיכם את עשייתו בשירה במשך שלושים שנה.
ב-2011 יצא ספרו "בפעם הזאת". ספר שיריו האחרון לעת עתה הוא מעבר (2015). איזקסון פרסם גם חמישה רומנים: "חיי משפחה" (1995), "נשותיו של נתן" (1998) ו"הדירה בשלמה המלך" (2004), הריונה של עליזה (2009), והמועמד (2017). הוא גם הוציא ספר לילדים בשם הרשימה הקובעת: או מכתב למורָה עם איורים של דני קרמן (2013).
קולו של איזקסון, הן בשיריו והן בסיפוריו, הוא "קול אחר" שאינו מתחבר לשום נוסח או סגנון בספרות הישראלית. כאדם דתי ושומר מצוות יש לזיקתו למסורת ולהלכה היהודית השפעה ניכרת על שירתו, אולם השפעה זו אינה מקרבת אותו כלל למשוררים דתיים אחרים כמו יונדב קפלון או אדמיאל קוסמן, ואינה מפרשת כלל את יחודו.
הוא מתנכר לגמרי לכל צורה של "קסם" שירי, מוזיקלי או פיגורטיבי. שירתו היא שירת-אמירה כמו-יובשנית, השואבת את כוחה מהמתח הנובע מתשתיתה הפסיכולוגית והאידיאית. זהו מתח בלתי נפתר בין נטייה פנימית עמוקה לביזור, להתפזרות, לבריחה, להתפרקות (לרבות התפרקותו של הגוף, נושא מרכזי מאוד הן בשירים והן ברומנים) ולשקיעה בתֹהו, לבין מאמץ עצום להשליט על הנפש את הנורמות של הסדר המחשבתי, החברתי, המשפחתי והמיני. הן השירים והן הרומנים עוסקים בעולם המסוגר לכאורה בבית המשפחתי; אבל עולם זה עומד בהם תמיד בסימן הפירוק וההיעלמות. קובצי השירה השונים מדגימים כעין תנועת מטוטלת בין הקטבים הללו; שאין בה כדי להגיע ליציבות ולרגיעה. מתחת ללשון היובשנית (הנטועה בלשון המשנה וכן בלשון "משנה תורה" של הרמב"ם) זועקת איזו אנרכיות, המבקשת נואשות שיושם לה רסן.
המתח בין שני הרבדים בשירתו, הרובד הלוגי והסדור והרובד האי-רציונלי ולפעמים אף הטירופי, הוליד, בייחוד בחלקה המוקדם, תופעה של קפיצות אי-לוגיות ואמירות הנראות כאילו הן שלא מן העניין. תופעה זו הרחיקה רבים משירה זו, שנראתה תמוהה, קשה ובלתי מפצה על קשייה לא במלוס מתנגן ולא בתמונות מרהיבות. אולם תופעה זו, כשהיא נבחנת בדקדקנות, מגלה חוקיות אסוציאטיבית פסיכודינמית תקיפה, והיא תכופות מקור העושר ההגותי והרגשי של השירים. הקורא אינו יכול לצפות אף פעם להיכן תעיף אותו אמירתו החדשה של המשורר. בקבצים המאוחרים יותר וכן בשירים החדשים שנוספו להם ב"מבחר ושירים חדשים" מתמתנת תופעה זו, אך אינה נעלמת לגמרי, ואותותיה, ברורים או מרומזים, ניכרים כמעט בכל טקסט היוצא מתחת ידיו, בין בשירה ובין בפרוזה. איזקסון, לטוב ולרע, הוא משורר מקורי באורח אבסולוטי.
מבחר משירתו וכן הרומן "נשותיו של נתן" תורגמו לכמה שפות אירופיות. שיריו הולחנו בידי עוזי חיטמן, יוני רכטר, אלי מגן, ורד קלפטר, יאיר סתוי ואחרים והופיעו בדיסקים. מחזור שירים שלו הולחן בידי עודד זהבי ובוצע בפסטיבל "קול המוסיקה" בגליל העליון (2008). הוא זכה בפרס הנשיא לספרות (תשס"א) ובפרס קוגל של עיריית חולון (2009).
ברומנים שלו הוא מעלה לכאורה סיטואציות ביתיות-משפחתיות שגרתיות; אולם בטרם יפליג הרומן הרחק מנקודת המוצא שלו, כבר שום דבר בו אינו שגרתי או מובן מאליו. יחסי גבר ואישה, אח ואחות, הורים ובניהם עוברים כאן דקונסטרוקציות מפתיעות, והסדר המשפחתי מתפורר, נשחק בידי כוחות גדולים ממנו, הפועלים הן בדרך ההפשטה המוחלטת והן בדרך ההתנהגות הבלתי מודעת, ההרסנית, כאילו ללא טעם וסיבה. תכונות אלו אופייניות בייחוד לבשל ולמורכב משלושת הרומנים, "הדירה בשלמה המלך".
איזקסון הוא יוצר שמקומו עדיין לא נקבע בבירור במפת הספרות הישראלית. שונותו, שאינה מאפשרת הכנסת יצירתו לאיזושהי קטגוריה מוכרת, ניצבת כחיץ בינו לבין קוראים רבים. לעומתם, מצויים אלה החשים בחריפות בייחודו ומתעניינים בפתחים הבלתי צפויים שהוא פותח במערכי החשיבה הבלתי מקובלים. יצירתו מיועדת לקוראים המוכנים להרפתקה קשה ומייגעת, ולהם, להרפתקנים כאלה, יש אמון ועניין בו.

גנן, משה. ""חיי משפחה", מאת מירון ח. איזקסון". "מבוע" ל"א. 1997. 122-125; הירש, אלי. "שפת גוף". "ידיעות אחרונות" שבעה לילות. 9.9.2011. 23; מירון, דן. "השיר האחר – על שירתו של מירון ח. איזקסון". "מבחר ושירים חדשים". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 2007. 361-291; שוורץ, דב. "מקצה לתנודה: הערות על שירתו של מירון ח. איזקסון". "פסיפס" 55. 2003. 22-30.
דן מירון