משוררת וסופרת
נולדה בירושלים להורים שעלו מפולין לפני מלחמת העולם השנייה וגדלה בתל אביב. רוב בני משפחתה המורחבת נספו בשואה. קיבלה חינוך דתי בביתה, בבית הספר היסודי ובתיכון חרדי לבנות ברמת גן. אחרי שירות לאומי בקיבוץ למדה באוניברסיטה העברית בירושלים, והיא בוגרת החוגים לספרות עברית והיסטוריה של עם ישראל, ומוסמכת בית הספר לספרנות של האוניברסיטה.
עבדה כספרנית במחלקה להשתלמות של משרד החינוך והתרבות, בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי ובספריית הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. תחום התמחותה בספרנות הוא הספרות היהודית-רבנית לדורותיה ולענפיה השונים. בשנים 1997-1992 ערכה תוכנית ביקורת ספרים ב"קול ישראל". כמו כן ערכה והגישה אנתולוגיות ספרותיות בנושאים שונים ופירסמה רשימות על ספרים בעיתונות.
ספר שיריה הראשון, "ירוק אפשרי: שירים" (צ'ריקובר, 1981), זכה בפרס ניומן לספר ביכורים. כמו כן זכתה בפרס קרן ירושלים ועיריית ירושלים לכתב יד בעילום שם ובפרס יהודה עמיחי לשירה (2005). מספרי שיריה הנוספים: "לפני המוזיקה" (1986); "השאלת האמן" (1991); "חיי בורגניים להפליא" (1998). כתב יד בעילום שם של ספר שיריה החמישי, "לילה ויום" (2011), זכה בפרס על שם זבולון המר מטעם עיריית ירושלים. ב-2016 הוציאה במוסד ביאליק את הספר "הכל יקר – שירים 1980-2016" הכולל מבחר מקיף משיריה יחד עם ישירים חדשים.
בשירתה היא משלבת את הביוגרפי והאישי עם הזיכרון הלאומי ההיסטורי ועם מיתוסים עתיקים. שיריה עוסקים במחזוריות החיים ובזיקה של האדם לטבע. נדבכים בשירתה מתארים את רוח האדם במגע ובכמיהה אל השירה, הנגינה, הזמרה והתפילה. העולם השירי שלה שואב את חומריו מסיפורי המקרא ודמויותיו ומשלב אותם בסיטואציות ובחוויות מן היומיום. גם הלשון בשירתה עושה שימוש בשפה הדתית ובארמזים מקראיים, והיא משובצת במטפורות מערבות חושים (סינסתזיות), היוצרות חוויה ציורית וחושית של העולם המעוצב.
פירסמה, בשיתוף עם הסופרת רות אלמוג, בשם העט אלמוג אטינגר, שני רומנים בלשיים: "מאהב מושלם" (1995) ו"אשטלינה אהובתי" (2002). ב-2005 הופיע ספרה "פלא לילה", רומן חניכה המתרחש בתל אביב של שנות החמישים, ובמרכזו נערה דתית וקורותיה במשך שנה גורלית בחייה, על רקע מציאות אנושית מורכבת בתקופה שאחרי השואה וראשית המדינה. הספר זכה בפרס הנשיא לפרוזה (2006). ספרה "זלדה: שושנה שחורה" (2007), על המשוררת זלדה שניאורסון-מישקובסקי, הוא מונוגרפיה המשלבת את תיאור קורות חייה של זלדה עם עיון ספרותי ולשוני. היא נסמכת על עיון במסמכים, תיעוד ומחקר, ועל בחינת המקורות שהשפיעו על שירתה. ב-2019 הוציאה את הרומן "שלום לך דודי" בהוצאת "כרמל" העוסק בסעודה של משפחה במלון על שפת הכינרת, במהלה נחשפים סודות משפחתיים, מחלוקות וסיפורי אהבה נכזבים. הספר מועמד ברשימה הארוכה לפרס ספיר לשנת 2020.

אלישע, גבריאלה. "הנפש המתרוננת והנפש הזועפת". "מאזניים" פ"ו (3) .יוני 2012. 63-62; כהן, אורי ש'. "פרק שעוד לא נכתב בסיפור הישראלי". "הארץ" מוסף ספרים. 25.1.2006. 6; קוסמן, אדמיאל. "אשה גדולה: עיון בשירה של אסתר אטינגר 'אלישע"'. "מאזניים" פ' (3־4). יוני 2006. 76-74.

זיסי סתוי ונינה פינטו-אבקסיס