משוררת, חוקרת ומבקרת
נולדה בישראל. בעלת תואר דוקטור בפילוסופיה מאוניברסיטת בר-אילן. עוסקת בתחומי החינוך וההוראה ובמחקר הספרות העברית. יו"ר "בית הסופר" מודיעין ועורכת כתב העת "שבילים".
פירסמה ספרי שירה ועיון. ספרה הראשון, "בוקר ירוק" (ספרית פועלים, 1997), בעריכת נתן יונתן, זכה בפרס שר החינוך לספרי ביכורים ובפרס אדלר. מספריה הנוספים: "קרן עין כחולה" (2001); "נופי הבית" (2003); "מעלית אל הים" (2005); "מחזור אור, שיר ואישה" (2009). בשיריה בולטת שפת הממשות, שפת עולם הטבע כפי שהוא נתפש בחושים, היוצרת תחושה של בהירות ורעננות וגורמת לקורא לחוש שהבנת השיר קולחת מאליה. אך אותם יסודות שגרתיים לכאורה של עולם הטבע מתגלים בקריאות נוספות כבעלי תשתית עומק תרבותית רבת-כוח ומגוונת. האור הוא גם מטפורה קבלית הנקשרת לעולמות מיסטיים ולהתגלות; המים, הים, הנהרות – משקפים גם את הנפש ואת זרמי התודעה.
גם בשירים המוקדשים לאביה המת בקובץ "מחזור אור, שיר ואישה" מתבטא הניגוד המשלים בין שפת החושים לשפת הקדושה. הבת נכנסת לחדרו של האב, חדר הקודש, ממששת באצבעותיה את מחזורי התפילה שלו, מחפשת אחר הסימנים שהותיר בהם, שלה את נעליה ונשכבת על מיטתו, כמו כדי להחיותו. כל אלה פעולות ארציות הנושאות בחובן רמיזות לעולם הדתי והמקראי. ב-2011 פירסמה את ספר השירים "להעיר את האנזימים". באותה שנה ראה אור ספר שירים באנגלית ובעברית בשם סימפוניית האביב, וב-2014 ראה אור הספר בובת האשבול.
שיריה תורגמו לסינית, לאנגלית, לספרדית, לרוסית, לצרפתית, לערבית, לתורכית, לרומנית, לטאמילית, להינדית ולמונגולית ופורסמו בכתבי עת בינלאומיים. בנוסף לפרסים על ספר הביכורים שלה, זכתה פרס ישראל אפרת מאוניברסיטת בר-אילן, תעודות כבוד ודוקטורט של כבוד מהאקדמיה הבינלאומית לאומנות והקונגרס העולמי לשירה.
ברזל, הלל. "שירה של מעלה באפיקי הזמן". "שבילים" 3. 2009. 49-31; חקק, הרצל. "העין הכחולה במהירות האור". "מבוע" 37. 2002. 93-89.

בתיה שמעוני