משורר, סופר, מתרגם ועורך בשפה הערבית
נולד בכפר רינא שבגליל, בן למשפחה נוצרית. אביו היה מפקח ומודד אדמות באזורים רבים בארץ, ועקב כך בילה את ילדותו ונעוריו במקומות שונים. בהם: עוספיה, ירושלים, רמאללה, אשדוד, חיפה ונצרת. למד במכללה הערבית בירושלים. למד ערבית ואנגלית באוניברסיטאות חיפה ותל אביב. שימש מחנך ומנהל בבית ספר תיכון יווני אורתודוקסי בחיפה. היה מרצה במכללה להכשרת מורים ערבים בחיפה (1995-1987) ובחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטת חיפה (1993-1973).
פירסם שירים ומאמרים בעיתונות הערבית לפני הקמת המדינה ואחריה. כתב חמישה קובצי שירה. הראשון, "קריאת הפצעים", יצא ברבת עמון ב-1969 (בהוצאת מנשוראת מכתבת עממאן). מהדורת כינוס של שירים פרי עטו פורסמה ב-2008. חיבר שבעה ספרי מחקר על תרבות ומסורת פלסטינית. הראשון בהם, "דיוואן שירה פלסטינית" (1991), ובו הוא מנתח שירה פלסטינית מקומית שנכתבה במשך אלף השנים האחרונות. שימש כעורך בעיתון "אל-אתתחאד" ובכתב העת "אל-ע'דד" והיה חבר מערכת בירחון "אל-ג'דיד", שבו פירסם את שיריו הראשונים. ב-1993 הקים את כתב העת "מוואקף". עורך התרגום לספר "תהלים" מעברית לערבית מטעם האגודה הבינלאומית למקרא.
אירגן פסטיבלי שירה שהתקיימו בכפרים הערביים בשנות החמישים, שאליהם נהר קהל רב ובהם הקריא משיריו. חאלד פוראני מצטט את דברי אבו חנא שמדגיש את חשיבות הפסטיבלים האלה בהתהוות השירה הפלסטינית המודרנית (2012). בתחילת דרכו התאפיינה שירתו, במישור התמטי, בצביון רומנטי, ובמישור הצורני היא הושפעה בעיקר מהמשקל ומהחריזה של השירה הערבית הקלאסית. בהמשך ניכרת בשיריו השפעת האסכולה הריאליסטית-סוציאליסטית של המשוררים הרוסים כגון ולדימיר מיאקובסקי (1930-1893). עולה מהם קריאה למהפכה של עובדי האדמה הפלסטינים המדוכאים, והם משוחררים מהמשקל ומהחריזה שאת כלליהם קיבל על עצמו בעבר.
כבר בראשית דרכו כמשורר יצא נגד הדיכוי החברתי והתרבותי של הערבים בישראל, ובהמשך התייחס לסבלם של הפלסטינים בגדה וברצועת עזה, תוך הדגשת הממד ההומניסטי הכלל-אנושי. שירתו חוזרת ונוגעת בסוגיית הזמן החולף ובחיי האדם המלאים סבל, אך גם ברגעי השמחה השלובים בחיי היומיום. כותב בערבית המשקפת רוחב יריעה אינטלקטואלי, גאווה תרבותית ותחושת אחריות כלפי בני עמו. כאבו על מצב עמו מקבל ביטוי בשיר "ירושלים", שבו הוא מתאר סיור בעיר לפנות בוקר, כאשר "שַׁעַר שְׁכֶם מֵכִין לַשּׁוֹחֲרִים פֵּירוֹת הַבּוֹקֶר/ וְהַלֵּב מְאַמֵּץ אֵלָיו פְּצָעִים חֲבוּשִׁים בְּמַרְאוֹת" (מתוך "מפגש ועימות: ביצירה הערבית והעברית", 1993, לא צוין שם מתרגם, 200).
חיבר אוטוביוגרפיה בשלושה כרכים. בכרך הראשון, "צל העננה" (1997), הוא מתאר בגוף שלישי את ילדותו בימי המנדט הבריטי. הכרך כולל תיאורים מפורטים של האזורים הרבים שבהם התגורר, חגים, בני משפחה, וגם את אהבתו המתפתחת לשפה ולספרות הערבית. הוא מרבה להסביר מונחים עממיים ומנהגים פולקלוריסטיים מילדותו שעקבותיהם אבדו, לרבות מנהגי לידה וטקסים נגד עין הרע. מתוארים גם אירועים מצחיקים ועצובים – כמו הפעם שבה, בהיותו כבן ארבע, כמעט ומל את עצמו משום שפירש שלא כהלכה את דברי השכנה, או ניסיונותיו לברוח מהלמידה בצהריים עם אביו והעונשים שנלוו להם, המייצגים את הקשיחות של אביו, שליוותה אותו כ"צל" בילדותו. בשני הכרכים שבאו אחריו, "נדוניית הינשוף" ו"שמרי האפר" (2004), הוא מתאר את חייו הבוגרים ומתמקד בקשרים שלו עם אנשי רוח. על הכרך הראשון זכה בפרס על שם ש' שלום מטעם עיריית חיפה (1995) ובפרס פלסטין (1999). זכה גם בפרס מטעם עיריית חיפה (1998) ובפרס פלסטין לשירה (1999).

أبو جابر, ريما. "حنا أبو حنا, أديبا وشاعرا, أهم الثيمات والتقنيات: ظل الغيمة وقصائد من حديقة الصبر نمودجًا". موسوعة أبحاث ودراسات في الأدب الفلسطيني الحديث. باقة الغربية: مجمع القاسمي للغة العربية. 2011. 119-148; أبو منه, بطرس. زيتونة الجليل: ابحاث ومقالات مقدمة لحنا أبو حنا. حيفا: مكتبة كل شيء. 2005; جبران, سليمان. "ظل الغيمة؟! قراءة في السيرة الذاتية لحنا أببو خنا". نقدات أدبية. كفر قرع: دار الهدى. 2006. 244-256; حمزة, حسين. النهاية في قصيدة المقاومة. باقة الغربية: اكاديمية القاسمي. 2011;
בלס, שמעון. "העץ ניצב וכל השורשים בחוץ: ריאיון עם המשורר חנא אבו חנא". "עתון 77" 7. 1978. 15-12;
Furani, Khaled. "Rhythms of the Secular: The Politics of Modernizing Arab Poetic Forms". American Ethnologist 35. 2008. 290-307.

אריאל שיטרית