הר (הרשקוביץ) ישראל
נולד בחלם, פולין. כשנה לאחר הולדתו עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בשכונת חליסה (תל עמל), חיפה. היה מצעירי תלמידיו של "החזון איש" בבני ברק, אך בגיל ארבע-עשרה נטש את בית הוריו ואת אורח החיים הדתי והצטרף לאצ"ל. עד גיוסו לצה"ל עבד במלאכות מזדמנות ולאחר שחרורו שימש, בין השאר, אלחוטן על סיפונן של אוניות משא ישראליות וזרות.
הר-אבן יעקב
נולד בסקוריאני, בסרביה, וקיבל חינוך מסורתי. בן אחיו של הסופר יהודה שטיינברג. עלה ארצה ב-1914 ללמוד בגימנסיה העברית "הרצליה", ועשה את שנות מלחמת "העולם" הראשונה עם הגימנסיה בנדודיה. סיפורו הראשון, "פרכוסים", שנכתב בעודו תלמיד הגימנסיה, פורסם ב-1919 בשבועון "הפועל הצעיר". הסיפור זכה לרשימת עידוד מאת י"ח ברנר, שזיהה בו על אף בוסריותו סימנים של כישרון אמת. אחרי סיום לימודיו ב-1919 עבד כמזכיר ועד הלשון העברי בירושלים. ב-1920 נסע לבית הוריו בבסרביה, ומשם יצא ללימודי רפואה בפראג, והשלימם ברומא. בפראג עסק בפעילות עברית-ציונית בקרב הסטודנטים היהודים. ב-1932 חזר לארץ ישראל. היה חבר ופעיל בתנועה הרוויזיוניסטית מעת היווסדה.
הפנר אברהם
נולד בחיפה להורים שעלו ארצה מפולין שנה לפני כן. עם סיום לימודיו התיכוניים בבית הספר "הריאלי", הנזכר פעמים רבות בספריו, שירת שלוש שנים ב"להקת הנח"ל", שבה כיכבו אז אורי זוהר וחיים טופול. למד שנתיים פילוסופיה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים, והמשיך את לימודי הפילוסופיה בסורבון בפריז. בשלוש השנים וחצי שעשה בפריז החל לעסוק בקולנוע וגם בכתיבת הרומן הראשון שלו, "עיבל" (מסדה, 1969). שני תחומים אלה, הספרות והקולנוע, יציינו את הקריירה האמנותית שלו לכל אורכה. אחרי שנתיים נוספות בניו יורק, שאף בה עסק בקולנוע, חזר ארצה ב-1965, ומסוף שנות השישים הוא חי בתל אביב.
הספרי שמואל
נולד ברמת גן למשפחה דתית. אביו היה סגן מנהל בבתי ספר חילוניים, ובספרייה בבית היו בצד ספרי תלמוד ומדרשים גם ספרי פיזיקה וכימיה. למד באוניברסיטה העברית בירושלים פילוסופיה יהודית, קבלה והיסטוריה של עם ישראל, ואחר כך בימוי בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב.
הס אמירה
נולדה בבגדאד, עיראק, ועלתה לארץ ב-1951. ילדותה עברה במעברות בבאר יעקב וביקנעם. אמה היא בת למשפחת בית-אדוֹני, שהעמידה בעיראק שושלת מקובלים ומשוררים, בהם אסנת התנאית, משוררת ורבנית ידועה מהמאה השבע-עשרה. עבדה כמזכירה במשרד החוץ ובדפוס הממשלתי. מתגוררת בירושלים. מורשתה המשפחתית ניכרת בסגנון כתיבתה כבר בספרה הראשון, "וירח נוטף שגעון" (עם עובד, 1984). זו שירה נבואית-מיסטית, רוויה ביסודות לשוניים קבליים-מזרחיים, עמוסה בתמונות חיזיון שהיומיומי מעורב בהן באקסטטי ובדתי. בעקבות ספר זה זכתה בפרס על שם ירוחם לוריא לספרי ביכורים.
הנדלזלץ מיכאל
נולד בוורשה, פולין. עלה לישראל ב-1957. ב-1969 החל לכתוב ביקורות תיאטרון בעיתון "למרחב". שירת ב"גלי צה"ל" במשך עשר שנים בתפקידי הפקה, עריכה, שידור וביקורת תיאטרון. בעל תואר ראשון בתיאטרון ובתורת ה"ספר"ות הכללית מאוניברסיטת תל אביב. מ-1975 משמש כמבקר התיאטרון של עיתון "הארץ". היה העורך הראשון של מוסף ה"ספר"ים של העיתון. זוכה פרס סוקולוב לעיתונאות.
הנדל יהודית
נולדה בוורשה למשפחה חסידית מצאצאי האדמו"ר רבי יחזקאל מקאזמיר. עלתה עם משפחתה לארץ ב-1930 וכאן התיישבו באזור טבעון, ולאחר מכן עברו לנשר שבמורדות הכרמל. אמה מתה בנעוריה, ולאחר מותה עברה הנדל עם אביה לחיפה. את לימודיה התיכוניים עשתה בבית הספר "הריאלי" בחיפה ואת לימודי ההמשך בסמינר ע"ש לוינסקי בתל אביב. ב-1948 נישאה לצייר צבי מאירוביץ', ולזוג נולדו שני ילדים, שוקי (יהושע) ודורית (נפטרה ב-2007).
הנגבי דוד
נולד למשפחה אמידה של חוכרי יערות ברוסיה על גדות הוולגה. בשל המהפכה הקומוניסטית ברחה המשפחה ב-1918 לפולין והשתקעה ברדזין הסמוכה ללובלין. האב ירד מנכסיו והפך לשומר מסילת ברזל. הנגבי למד בישיבה בלובלין, אך כשהיה בן חמש-עשרה נטש את הדת והצטרף לתנועת "השומר הצעיר", שבה מצא פורקן לרגשותיו ולכישרונותיו. הוא השלים את השכלתו, רכש בקיאות ביידיש, בעברית ובגרמנית וקרא את כתבי הקלאסיקונים הגרמנים.
המרמן אילנה
נולדה בחיפה. למדה ספרות ופילולוגיה בצרפת, בגרמניה ובישראל. עסקה בפעילות פוליטית וחברתית כחברה במועצת "רצ", בהנהלת "בצלם" ובהנהלת "האגודה לזכויות האזרח".
המנחם (מנחם) עזרא
נולד בעיירה הסרבית סקופיה (היום בירת מקדוניה), בן בכור להורים שומרי מצוות. מתוך כיסופים דתיים עלה האב עם משפחתו לארץ ב-1913 וקבע את מושבה בירושלים העתיקה. בארץ נאלצה המשפחה להתפרנס מדברי מאפה של האם, שהאב היה מוכר ברחוב. מצוקתה החמירה עד כדי רעב במלחמת העולם הראשונה, לאחר שהאב גויס בכפייה לצבא הטורקי וחזר רק כשהצבא הבריטי הדף את הטורקים מהארץ.
