ארכיונים: ערכים

זינגר נקודא

נולד בנובוסיבירסק, רוסיה. למד במכון לתיאטרון, למוזיקה ולקולנוע בלנינגרד. עלה ארצה ב-1988. עורך כתב העת הדו-לשוני (עברית ורוסית) "נקודתיים", עם רעייתו גלי-דנה זינגר.

זינגר משה

נכדו של הרב ד"ר יעקב נאכט, פעיל ציוני ברומניה שעלה לארץ, חוקר ומשורר. גדל בתל אביב ולימים סיים את לימודיו בחוג לערבית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1963-1970 שהה בארצות הברית. עבד שנים אחדות במרכז ההסברה הממשלתי בירושלים.

זינגר גלי-דנה

נולדה והתחנכה בסנט פטרבורג, רוסיה, שם למדה במכון לתיאטרון, למוזיקה ולקולנוע ופירסמה ארבעה ספרי שירה. ב-1985 החליטה לעלות לישראל, אך באותה העת לא היה אפשר לצאת לישראל מעיר הולדתה, והיא עברה להתגורר בריגה, לטביה, עם בעלה הסופר והצייר נקודא זינגר. לאחר כשלוש שנים הגיעה ארצה והתיישבה בירושלים. סמוך לעלייתה החלה להיחשף לספרות העברית ולכתוב שירים בעברית. במקביל המשיכה בכתיבה ברוסית והחלה לתרגם שירה עברית עכשווית לרוסית. יזמה שיתופי פעולה שהפגישו משוררים רוסים ועבריים, ובשיתוף עם המתרגם פטר קריקסונוב והמשורר אמיר אור הנחתה את סדנת התרגום ""שיח משוררים"". כמו כן ערכה את האנתולוגיה הדו-לשונית "שיח משוררים" (1999).

זילברשלג יצחק

נולד למשפחה חסידית בעיר סְטְרִי בגליציה המזרחית וספג את שלל התרבויות ששררו באותו חבל ארץ. בגימנסיה המקומית למד את השפות הקלאסיות, ובד בבד היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר" והפנים את עיקרי האתוס שלה בראשיתה, שניכרו לימים בשירתו: פולחן הנעורים, זיקה חזקה לטבע ולגיטימציה להנאות הגוף, עידוד להגשמה עצמית והשקפה ציונית. ב-1920 היגר לארצות הברית, התיישב בניו יורק ומצא את מחייתו כפועל פשוט. ב-1925 חזר לאירופה, והשלים כעבור שנתיים לימודי היסטוריה אירופית באוניברסיטת וינה. כמו כן התעמק בספרויות אירופיות שונות. שב לארצות הברית בסוף אותו עשור, ומ-1930 עד 1932 לימד בסמינרים יהודיים למורים בניו יורק. ב-1933 עבר ללמד במכללה העברית למורים בבוסטון, דבק במוסד זה ובשנים 1968-1947 כיהן כדיקן שלו ולאחר מכן כנשיאו, עד לפרישתו ב-1970. מ-1973 ועד 1978 לימד ספרות עברית באוניברסיטת טקסס באוסטין, וחי שם עד יומו האחרון. בשנותיו האחרונות כיהן כנשיא של איגוד הפרופסורים לעברית בארצות הברית.

זילברמן דורית

נולדה בחיפה. למדה ספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. את עבודת התזה שלה הקדישה לשירתה של יונה וולך, ופירסמה אותה כספר בשם "העברית היא אישה מתרחצת: 6 פרקים על שירת יונה וולך". את עבודת הדוקטור שלה כתבה באוניברסיטת בר-אילן, וכותרתה "האני היהודי החצוי ביצירותיהם של פיליפ רות' וא.ב. יהושע: עיון משווה". לימדה בכמה אוניברסיטאות ועמדה בראש "מכללת המשולש". בנוסף מנחה חוגי כתיבה יוצרת. ב-2001 פנתה ללימודי משפטים, וכיום היא עוסקת בעריכת-דין במשרד שבו היא שותפה. במקביל ממשיכה לכתוב ולעסוק בספרות. היתה נשואה לשחקן והבדרן מנחם זילברמן.

זילבר עתליה

נולדה בכפר מרדכי. מתגוררת בשואבה. למדה ספרות ופילוסופיה לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב, ולימודי עריכה ותרגום לתואר שני באוניברסיטת בר-אילן.

זיידמן בוריס

נולד בקישינב, ברית המועצות. ב-1975 עלה ארצה עם הוריו, למד בתיכון "עירוני ד"' בתל אביב ובשנים 1984-1989 במחלקה לתקשורת חזותית ב"בצלאל". לאורך שנות התשעים ניהל סטודיו עצמאי לעיצוב גרפי ובשנים 1997-2004 עבד כמעצב ורעיונאי בשורה של משרדי פרסום מובילים. עם פרישתו מהזרם המרכזי של ענף הפרסום פתח משרד מיתוג עצמאי במשגב והחל מחלק את זמנו בין תל אביב לגליל. מרצה לתקשורת חזותית ולכתיבה יוצרת ב"בצלאל", במכללת הגליל המערבי ובמכללת אריאל.

זיאד תופיק

נולד בנצרת ובה סיים את לימודי התיכון. ב"על" תואר ראשון בספרות רוסית מאוניברסיטת מוסקבה. תירגם יצירות ספרות מרוסית לערבית. היה פעיל פוליטי במפלגות קומוניסטיות כבר בצעירותו, ומחה כנגד הנוכחות הבריטית בארץ ובהמשך נגד הממשל הצבאי הישראלי. הובא למשפט בגין תקיפת שוטר באחת ההפגנות שהשתתף בהן ונשפט למאסר. לדבריו, בכלא למד עברית, ושם פנה לכתיבת שירה בערבית. היה חבר מועצת עיריית נצרת מאז הקמתה ב-1954. היה חבר כנסת מטעם רק"ח וחד"ש (1990-1973; 1994-1992). היה ראש עיריית נצרת בשנים 1994-1975. היה לו חלק מכריע בקבלת ההחלטה "על" הכרזת השביתה הכללית ביום האדמה הראשון ב-30 במרס 1976. נשא את דגל "שתי מדינות לשני עמים", נלחם בקיצוניות הדתית וקרא לסובלנות, אחוות עמים ושוויון זכויות, והתנגד לשימוש באלימות כנגד אזרחים ישראלים. נאבק למען זכויות אסירים וחיבר דוח בנושא התעמרות סוהרים באסירים שיצא לאור בעיתון "על" "המשמר" (1987).

זוסמן עזרא

נולד וגדל באודסה. אביו היה מבכירי חובבי ציון ברוסיה ומראשוני האגרונומים היהודים שם. למד בבית ספר למסחר באודסה ואחר כך אגרונומיה בחרקוב. תחילת דרכו הפואטית כמשורר מודרניסט ברוסית. בגיל שבע-עשרה פירסם את שירו הראשון ברוסית בירחון הציוני "פלשתינה" שאביו ערך, ובהמשך נמנה עם חבורת יוצרים רוסים מודרניסטים (בצד אדוארד בגריצקי ואחרים) בשם "אסכולת דרום-רוסיה", ששיריה היו מהפכניים-פוליטיים בתוכנם וקלאסיים בצורתם. פואמה רוסית פרי עטו נכללה בקונטרס שהוציאה החבורה (1921).

זהר רקפת

נולדה בקיבוץ ברעם. בשנים 1985-1987 השלימה את לימודיה לתואר הראשון בחוג להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב. לאחר נישואיה השתקעה עם משפחתה ב-1995 בקיבוץ עין שמר. משמשת כמורה לספרות בבית הספר התיכון "מבואות עירון", עוסקת בביקורת מגדרית ובכתיבת תוכניות לימוד בנושאי מגדר עבור משרד החינוך. בתה של הסופרת עליזה עמיר.