ארכיונים: ערכים

חורגין יעקב

נולד ביפו להורים יוצאי רוסיה, אנשי העלייה הראשונה, וגדל בשכונות נווה שלום ונווה צדק. עד גיל שתים-עשרה למד בתלמוד תורה שאביו שימש בו מורה. לאחר מכן למד בבית הספר לבנים מיסודה של חברת "עזרה" של יהודי גרמניה, ובבית המדרש למורים בירושלים. במלחמת העולם הראשונה שימש תחילה מתורגמן בשירות הצבא הטורקי. עם כיבוש ירושלים בידי האנגלים עבר לשמש פקיד בחיל הרפואה הבריטי. שירותו הצבאי הביא אותו לפינות שונות ברחבי המזרח התיכון, וכן להתוודעות קרובה לבני לאומים שונים שבמחיצתם שירת.

ראשד חוסיין

נולד בכפר מוסמוס שבוואדי ערה. בוגר תיכון בנצרת. המשורר הערבי הראשון שסיים את לימודיו במערכת החינוך הישראלית, ובשל כך נחשף גם ללשון העברית ולספרותה. עבד כמורה שלוש שנים עד שפוטר בשל פעילותו הפוליטית. פירסם שני קובצי שירה שהודפסו בנצרת: "עם שחר" (מטבעת אל-חכים, 1957) ו"טילים" (1958). ספרו הראשון התקבל באהדה רבה בקרב ערביי ישראל. ב-1958 פירסם את השיר "הדלת הנעולה" (מערבית: ששון סומך, "הארץ", 10.10.1958), שבו התרעם על כך שדלתות הקיבוץ והמושב, סמל העשייה הציונית, נעולות בפניו כערבי ישראלי. באותה שנה עבר לגור בתל אביב כדי לכתוב ולערוך מאמרים פוליטיים לכתב העת בערבית של מפ"ם, "אל-פג'ר". שם היה חלק מחיי התרבות של העיר, ובין השאר אירגן מפגשי סופרים יהודים וערבים והשתתף בהם. הראשון בהם התרחש בביתו של הסופר בנימין תמוז ועורר מהומה בקרב המשתתפים היהודים בעקבות הקראת השיר "הדלת הנעולה". למרות זאת, חוסיין לא חדל מלנסות ולהסביר את דעותיו לעמיתיו היהודים, כגון ברשימה "הסופרים היהודים והערבים" שנכתבה בעברית והופיעה בעיתון "מסע" (14.11.1958).

חומסקי גילית

נולדה בבני ברק וקיבלה חינוך דתי-לאומי. בעלת תואר שני במדעי המדינה וכיום דוקטורנטית לספרות באוניברסיטת בר-אילן. פירסמה שלושה ספרי שירה: "הבוקר של כריסטופר" (גוונים, 2002); "צל התאנה" (2006); "ניקולאס יוז חוקר בקוטב הצפוני" (2010). שיריה ראו אור גם בכתב העת "עכשיו" ובכתב העת הדתי "משיב הרוח".

חדאד מישל

נולד בנצרת, בן למשפחה נוצרית. למד לתואר במכללה לעיתונות (1947), וכן לתעודת הוראה באמנויות היפות (1961). הוכתר בתואר "אבי השירה הערבית בישראל" בזכות פעילותו להחייאת הספרות הערבית בארץ לאחר 1948. עורך מייסד של כתב העת "אל-מוג'תמע" (נוסד ב-1954), שבלט בשל אי-השתייכותו לאף מפלגה פוליטית, ובשל השפעתו הרבה על הספרות הערבית בארץ עד 1959. במסגרת כתב העת טיפח משוררים ערבים ויהודים כגון ראשד חוסיין, מחמוד דרוויש, סמיח אל-קאסם וג'מאל קעוואר בערבית, וסאלם שעשוע בעברית. חידש את פעילותו של כתב עת זה ב-1979. ב-1955 ייסד את איגוד המשוררים הערבים בישראל, שכלל יהודים, נוצרים ומוסלמים, ושעל פי דברי ההוגה עטאללה מנצור (1975) היווה מקור להשראה חשובה בחיי התרבות המתגבשים של ערביי ישראל.

חבשוש חבצלת

נולדה וגדלה בתל אביב. התפרסמה בתחילת שנות השבעים בעקבות רומן עם הסופר פנחס שדה ובעקבות שערורייה שפרצה ב-1973 כאשר מכתבים אינטימיים שכתבה לו ראו אור בספר  "התמסרות" בעריכתו. סבלה ממחלת נפש וכשהיתה בת שלושים וארבע התאבדה.

חבר חנן

נולד בקריית מוצקין. למד בתיכון "בסמ"ת" בחיפה והוסמך כטכנאי אלקטרוניקה. בהיותו תלמיד תיכון פירסם מאמרים ב"שדמות", כתב עת של התנועה הקיבוצית, וב"קול העם", עיתונה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. שירת בצה"ל בתקופת מלחמת יום הכיפורים. ב-1975 החל את לימודי הספרות באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון ושני, וב-1984 קיבל תואר דוקטור. כתב את עבודת הדוקטור בהדרכת דן מירון. לאחר סיום הלימודים יצא להשתלמות של פוסט-דוקטורט באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. לימד מ-1979 עד 1989 בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית, ובשנים 1989-2000 בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב. ב-2000 הצטרף כעמית מחקר ל"מכון ון ליר" בירושלים. ב-2000 שב לאוניברסיטה העברית כפרופסור מן המניין. ב-2013 מונה לפרופסור מן המניין באוניברסיטת ייל.

חבס ברכה

נולדה באליטה שליד וילנה. אביה, ישראל חבס, היה סוחר, עסקן ציבור ופעיל תרבות בחוגי היהדות הדתית-לאומית. ב-1907 עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בשכונת נווה צדק. למדה שם בבית הספר לבנות ולאחר מכן בסמינר לוינסקי למורות ולגננות בתל אביב. את ראשית צעדיה בכתיבה עשתה בחסותו ובעידודו של מורהּ, יוסף חיים ברנר. סיפורה הראשון פורסם ב-1922 בכתב העת "התחלה" של ההסתדרות, ובהמשך אותו העשור הוסיפה ופירסמה סיפורים בירחון "הדים" ובשבועון "הפועל הצעיר". משנוסד היומון "דבר" ב-1925 נעשתה ממשתתפיו הקבועים ברשימות ובסיפורים קצרים, שהוקדשו בדרך כלל לנושאים חברתיים, ובמיוחד לדמויות של ילדים סובלים ועניים. ב-1931 ייסדה עם יצחק יציב את "דבר" לילדים, והשתתפה בו בקביעות עשרות שנים. משנות השלושים התרחבו תחומי הכתיבה והסיקור שלה ב"דבר", ולימים גם ב"דבר" השבוע, והקיפו שלל נושאים מהווייתו המדינית, ההתיישבותית והצבאית של היישוב העברי מתקופת המרד הערבי ועד לאחר הקמת המדינה. "כתבת השטח הראשונה", כינה אותה מרדכי נאור (2004), בציינו את חלוציותה כעיתונאית-מדווחת ממוקדי התרחשות מגוונים בארץ ומחוץ לה. בין השאר ליוותה בכתיבתה את קורותיהם של ניצולי השואה על אדמת אירופה ובתהליך היקלטותם בארץ ואת פרשת ההעפלה. עבודתה החרוצה בכתיבה ובעריכה מקיפה כשישים ספרי תיעוד וסיפורת לנוער ולמבוגרים, שחלקם נעשו למקורות היסטוריים בפני עצמם, ובולטים בהם מאורעות תרצ"ו (1937) וספר העליה השניה (1947). ערוץ מיוחד בכתיבתה הוא ביוגרפיות של חלוצים, מנהיגים ואנשי רוח שטבעו את חותמם בתולדות היישוב, כגון רחל המשוררת (1934), אלכסנדר זייד (1938), דוד בן-גוריון (1952) והנרייטה סולד (1960). בשנות הארבעים נמנתה עם מייסדי הוצאת עם עובד וערכה בה עשרות ספרים לילדים ולנוער. בשנות החמישים התלוותה לבעלה, חבר הכנסת דוד הכהן, בכהונתו כשגריר ישראל בבורמה ובשליחויות נוספות במזרח הרחוק, והעלתה את רשמיה משם בספרים אחדים, ובהם עולמות רחוקים (1956) ופגודות הזהב (1959).

חביבי אמיל

נולד בשפרעם וגדל בחיפה. למד במכללת "מר לוקא" (חיפה). היה שדרן ברדיו פלסטין המנדטורי, פוליטיקאי, חבר כנסת ועיתונאי. החל את דרכו הפוליטית במפלגה הקומוניסטית הפלסטינית (1941), נמנה עם אישי הציבור הערבים הבודדים שתמכו "בת"וכנית החלוקה ועקב כך נאלץ להימלט מהארץ מחשש להתנקשות בחייו. מגיל צעיר מילא תפקיד פעיל ככותב וכעורך בעיתונות הערבית ("אל-ע'דד", 1945-1943; "אל-מהמאז", 1946; "אל-אתתחאד", 1977-1972, 1989-1980; "משארף", 1996-1995). עם קום המדינה היה פעיל במפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) ולאחר מכן ברשימה הקומוניסטית החדשה (רק"ח). כיהן כחבר כנסת מטעמן בכנסת השנייה, השלישית, החמישית, השישית והשביעית, ממנה התפטר ב-1972 כדי להתמקד בעריכה ובכתיבה ספרותית.

זרחי נורית

נולדה בירושלים לאביה, הסופר ישראל זרחי (1947-1909), ולאמה המורה אסתר (לבית חננית). בגיל חמש נתייתמה מאביה. בעקבות פטירת האב עברו האם ושתי בנותיה לקבוצת גבע, שם התחנכה כילדת חוץ. סיימה את בית הספר התיכון בעין חרוד, ובתקופת שירותה הצבאי למדה בערבים. בעלת תעודת הוראה מסמינר לוינסקי ותואר ראשון בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב. עוסקת בעיתונאות ובהוראת ספרות, ספרות ילדים וכתיבה יוצרת. חיה בתל אביב משנות השבעים.

זקס אריה

גדל ב"פרדס" גן חיים, אחוזת הוריו שליד המושב גן חיים. למד בתיכון החקלאי "פרדס" חנה. ב-1948 ברח מהתיכון, התנדב לפלמ"ח ולחם בחזית לטרון. קיבל תואר ראשון בפילוסופיה, בספרות ובתולדות האמנות (1952-1954) ותואר שני בפילוסופיה (1955) באוניברסיטת ג'ון הופקינס, בולטימור בארצות הברית. למד פילוסופיה בהרווארד (1953) ובסורבון (1957-1956), שם אף למד ספרות צרפתית. היה תלמיד מחקר בקיימברידג' (1960-1958). תואר דוקטור בספרות אנגלית עשה באוניברסיטה העברית בירושלים (1962-1960). מ-1962 מונה לחבר סגל ולימד שפה וספרות אנגלית. הקים את החוג לתיאטרון (1970) באוניברסיטה העברית וכיהן כראשו עד 1983.