חמדני ברק
נולד באשדוד למשפחה דתית-מסורתית. למד הנדסת תעשייה באוניברסיטת תל אביב והמשיך ללימודי תואר שני במִנהל עסקים. מתגורר במושב צופית ועובד כעצמאי.
חלפי שמשון
נולד בלודז', פולין, וגדל ברוסיה, לשם נדדה משפחתו בעקבות הפוגרומים והמלחמות. ב-1926, בהיותו נער, עלה ארצה ועבד בסלילת כבישים ובעבודות כפיים אחרות. במלחמת העולם השנייה התגייס לבריגדה היהודית והשתתף בלהקה הדרמטית שלה. היה מחלוצי הרדיו העברי המנדטורי "קול ירושלים". כתב מחזות שהועלו בתיאטרון והיה במאי של תיאטרון קהילתי. בשנות החמישים נסע עם משפחתו למקסיקו סיטי, שם לימד בבית ספר תיכון עברי והקים תיאטרון יהודי ועברי, שהעלה מחזות בבימויו. שנים רבות עבד במחלקת החינוך והתרבות של עיריית תל אביב, ובין השאר היה סגן מנהל המחלקה ולאחר מכן מנהל המדור לאמנות. בנוסף לפעילויות אלה תיעד מאות שיחות עם ראשוני תל אביב, ובכך היה מחלוצי ה"היסטוריה בעל פה". השיחות ראו אור בכרך הראשון בַּסדרה "חולמים בַּחולות", שזכה להדים חיוביים.
חלפי רחל
נולדה בתל אביב למשפחת אמנים. אמה, מרים ברוך חלפי, היתה פסלת ומשוררת; אביה, שמשון חלפי, כתב שירים ורשם את זיכרונות ותיקי תל אביב; דודה היה המשורר והשחקן אברהם חלפי. גדלה וקיבלה את חינוכה בעיר הולדתה. בשנות השישים למדה באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות אנגלית ופילוסופיה, ולאחר מכן עבדה ב"קול ישראל" כקריינית וכעורכת תוכניות, ובטלוויזיה הישראלית כיוצרת סרטים תיעודיים (הידוע בהם, "שידוכין", הוקרן ב-1971). את השנים 1973-1972, 1976-1975 עשתה בלימודי השלמה (תיאטרון וקולנוע) בארצות הברית, באוניברסיטת ברקלי ובמכון הקולנוע האמריקני בלוס אנג'לס. עם שובה יצרה כמה סרטים ליריים-ניסיוניים: "אפשרויות, או" "כחול"-"הזקן" "ואני" (1985); "חלומה" (1989).
חלפי אברהם
נולד בלודז', פולין, התחנך (בשנות המלחמה והמהפכה הרוסית) באומן, אוקראינה, והשכלתו הספרותית היתה רוסית בעיקרה. תוך שספג לתוכו את השירה הרוסית בת הזמן (בייחוד היתה קרובה ללבו שירתו של אלכסנדר בלוק, גדול הסימבוליסטים הרוסים) החל בכתיבת "שירים" ברוסית. בה בעת שיחק בבימות חובבים. ב-1924, שלב הסיום של העלייה השלישית, הגיע לארץ ישראל כחלוץ ועבד בחקלאות ובסלילת כבישים. היה בעל כוח פיזי, גמישות וחן כמעט אקרובטיים, סגולות שבהן עשה שימוש בכמה מתפקידיו הקומיים הגדולים. ב-1925 צירף אותו משה הלוי, מייסד "אהל", לקבוצת היסוד של תיאטרון הפועלים הארץ-ישראלי. חלפי שיחק על בימת "אהל" עד 1953, כאשר הצטרף לתיאטרון "הקאמרי", ובו פעל עד לפרישתו. במשך כמעט עשור לאחר עלייתו ארצה המשיך לכתוב את שיריו ברוסית ונתקל במכשולים קשים בניסיונותיו להמיר שפה זו בעברית כשפת שירה. קרבתו לאברהם שלונסקי סייעה לו במעבר זה.
חליף נורית
נולדה בתל אביב, בת ליוצאי גרמניה. החלה את כתיבתה במהלך שירותה הצבאי ככתבת "במחנה גדנ"ע". עם שחרורה עבדה כעיתונאית בעיתונים שונים, ובהם "לאשה" ו"נעמת". עבדה במשך שנים כמנהלת מחלקת התרבות בעיריית רעננה.
חליחל עלא
נולד בג'ש שבגליל ומתגורר בעכו. בוגר החוגים לתקשורת ואמנות באוניברסיטת חיפה ובית הספר לתסריטאות בתל אביב. ב-2010 ייסד את כתב העת המקוון לתרבות ופוליטיקה שיוצא בשפה הערבית ונקרא "קדיתא", על שמו של הכפר של סבו של חליחל שנחרב ב-1948. חיבר מחזות ותסריטים לקולנוע ולטלוויזיה. זכה בפרסים ספרותיים, בהם פרס ביכורים על שם עבד עומר אל-קטאן על הרומן הראשון שלו בערבית, הקרקס (מואססת עבד אל-מוחסן אל-קטטאן, 2001, לא תורגם לעברית), והספיק לזכות בשני פרסים נוספים על כתיבתו מאיגוד אל-קטאן (2003, 2005). ב-2010 זכה בפרס ספרותי מטעם ארגון "ביירות 39", שמאתר את הכותבים הערבים הצעירים המוכשרים ביותר, והוא הוזמן לקבל את הפרס בביירות. משרד הפנים סירב לאשר את נסיעתו למדינה שמוגדרת כ"מדינת אויב", מה שחייב אותו לעתור לבג"ץ. בג"ץ קיבל את העתירה ופסק שחליחל יכול לנסוע ללבנון. אלא שאז נמנעה הנסיעה בשל אטיות פעולתן של הרשויות הלבנוניות והתפרצות הר געש באיסלנד, שגרמה לענן אפר שמנע טיסות ברחבי העולם – שרשרת פעולות בלתי אפשרית כמעט, המזכירה את מבנה העלילה בכמה מסיפוריו.
ח'יר סאמר
נולד בכפר מע'אר ובן למשפחה דרוזית. בוגר תיכון "עילבון". בעל תואר ראשון בשפה וספרות ערבית ובספרות השוואתית מאוניברסיטת חיפה (2000). עורך ספרותי ב"אל-אתתחאד" (2000-1992) ועורך ראשי בשבועון "אל-ביאדר" מאז 2003. פירסם תשעה קובצי שירה וספר ילדים. שיריו תורגמו לשפות שונות. קובץ שיריו הראשון, "לא נולדתי בשביל למות", ראה אור ב-1994 (מטבעת אל-כרמה).
ח'יר נזיה
נולד בדליית אל-כרמל. בן למשפחה דרוזית. בוגר תיכון "טרה סנטה" בעכו. בעל תואר ראשון בשפה וספרות ערבית ותואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה (1972). פירסם עשרה ספרי שירה ופרוזה, וכתביו הופיעו בעיתונים "אל-אנבאא", "אל-אתתחאד", "אאפאק" ועוד. שיריו תורגמו לשפות שונות. זכה בפרס ראש הממשלה, בפרס הנשיא ובפרס יצירת המופת של קהיר (1998).
חילו אלון
נולד ביפו להורים שעלו מדמשק, סוריה. בילדותו גר בתל אביב, בשכונת נאות אפקה. בגיל תשע אובחן כמחונן ולמד בפרויקט המחוננים של תל אביב. בגיל שלוש-עשרה, בעקבות עבודת האב במשרד השיכון, עברה המשפחה לירושלים. למד ב"תיכון שליד האוניברסיטה" בירושלים. בנעוריו הרבה לקרוא, בעיקר ספרים של גינתר גראס, גבריאל גרסיה מארקס, א"ב יהושע ודויד גרוסמן. עבודתו הראשונה היתה כתיבת תסכיתי רדיו לתוכנית לילדים ברשת א'. בצבא שירת בחיל המודיעין. הוא בוגר החוג לאמנות התיאטרון במסלול כתיבה דרמטית ודרמטורגיה ובוגר החוג למשפטים באוניברסיטת תל אביב. עובד כיועץ משפטי בחברת הייטק.
חומסקי דב
נולד במינסק. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לקרטוז-ברזה שבפולין ולמד בבית ספר עברי. ב-1933 סיים את לימודיו בבית המדרש העברי למורים בווילנה והחל לעסוק בהוראה. בעודו תלמיד הסמינר פירסם שירים ראשונים בכתבי העת העבריים בפולין ("זרמים", 1931; "בסך", 1932), וכן קובץ שירים ראשון, "במערבל" (מעיינות, 1933). ב-1936 עלה לארץ ישראל כסטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים. שנה לאחר עלייתו פירסם ספר שירים ראשון בארץ ("צהריים לבאות", 1937), ועד 1951 הוסיף עליו עוד שישה ("וילאות", 1940; "החוף האחר", 1941; "מפתחות אבודים", 1942; "אי-שם", 1944; "משירי המדבר", 1947; "עלי דרך", 1951). במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי במסגרת הבריגדה היהודית ושירת בארץ, בצפון-אפריקה ובאירופה. חוויותיו בשנים אלה הזינו רבים משיריו. לאחר השחרור חזר להוראה, ובד בבד יצא מ-1948 לשליחויות שונות של חינוך והסברה בגולה מטעם המוסדות הלאומיים, תחילה בקרב שארית הפלֵטה בפולין ולאחר מכן בקהילות היהודיות במקסיקו ובארגנטינה. ב-1958 התמנה לנהל את בית הסופר בתל אביב, ולאחר מכן כיהן כמזכיר הכללי של אגודת הסופרים העבריים עד 1974. בעשור האחרון לחייו פורסמו עוד ארבעה קבצים משיריו: "אזוב באבן" (1966, כולל מבחר מן הספרים הקודמים); "בעת ובעונה", 1969; "אבק חוצות", 1972; "עד בלי ירח", 1974. כחודשיים לפני מותו השלים הכנת מבחר מקיף משירתו המאוחרת (""צעדים על גשר"", 1977).
