ארכיונים: ערכים

יזהר ס' (סמילנסקי)

נולד ברחובות למשפחת חלוצים, אנשי ספרות, חקלאים ואנשי ציבור שחיה בארץ ישראל משנות התשעים של המאה התשע-עשרה. אביו, זאב סמילנסקי, היה ממייסדי מפלגת "הפועל הצעיר" וביטאונה, שבו השתתף כפובליציסט, וכן הניח יסודות למחקר הסטטיסטי של היישוב החדש בארץ ישראל. גדל בבן-שמן, בתל אביב וברחובות ולמד בבית המדרש למורים בירושלים (לימים גם באוניברסיטה העברית בירושלים). במשך שנים רבות עסק בהוראה בכפר הנוער בן-שמן, ברחובות, ואחר כך גם באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל אביב ובמכללת לוינסקי. היה חבר כנסת במשך שבע-עשרה שנים (1966-1949), תחילה מטעם מפא"י, ובסיום כהונתו מטעם מפלגת רפ"י, שהיה אחד ממייסדיה. הוא החל בכתיבת סיפורת בימי שחרותו והגיע לפרסום ראשון ב-1938, עם הופעת הסיפור "אפרים חוזר לאספסת" בכתב העת "גליונות", ואחריו נדפסו באותו כתב עת גם סיפורים נוספים שלו.

יונתן (קליין) נתן

נולד בקייב, אוקראינה, להוריו לאה ויונה, שהעלוהו עמם ארצה ב-1925. כשלוש שנים עשו בקיבוץ גבעת השלושה, עברו לפתח תקווה, וב-1935 התיישבו במושב בהדרגה, כיום מעש. התחנך בתיכון החקלאי המחוזי שליד גבעת השלושה. ב-1945 הצטרף כחבר לקיבוץ שריד. כעבור שנה יצא ללמוד הוראה ב"סמינר הקיבוצים", ומשסיים את לימודיו היה מורה ומחנך בבית הספר העל-יסודי בקיבוצו. ב-1951 פירסם ספר "שירים" ראשון, "שבילי עפר" (מרחביה). ב-1956 למד ספרות עברית ויידית באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1963 יצא בשליחות "השומר הצעיר" והסוכנות היהודית לארצות הברית, שם ריכז פעולות חינוכיות עד 1966. ב-1968 החל ללמד ספרות ב"סמינר אורנים". ב-1970 המשיך את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת תל אביב, וסיים ב-1973 כמוסמך. תוך כדי לימודיו הצטרף לבית ההוצאה ספרית פועלים, שימש בו חבר הנהלה ועורך מדור הפרוזה. ב-1972 נתמנה למרצה לספרות בחטיבה האקדמית של "אורנים" ואוניברסיטת חיפה. במשך ארבע שנים (1984-1980) היה חבר מליאת רשות השידור. ב-1985 נבחר ליו"ר ועד אגודת הסופרים העבריים. עזב את קיבוץ שריד ב-1990, והתגורר עם אשתו נילי במשך חמש-עשרה שנותיו האחרונות ביהוד. על ספרי שיריו זכה בפרסים ספרותיים רבים, בהם פרס ביאליק, פרס ברנר ופרס אלתרמן. תירגם שירה משפות זרות, בעיקר מיידיש (איציק מאנגר), ושיריו תורגמו לכמה שפות.

יוכל-חיטין רונית

נולדה וגדלה בקיבוץ עמיר שבגליל העליון. למדה ספרות עברית ומקרא באוניברסיטה העברית בירושלים. במשך שנים רבות שימשה כמורה והתמחתה באסטרטגיות למידה לילדים עם בעיות למידה. בעשר השנים האחרונות מלמדת כתיבה יוצרת בבית הספר ללימודי חוץ באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וכן מנחה סדנאות כתיבה בטכניקה ייחודית שפיתחה.

יודקין ליאון ישראל

גדל בנורת'המפטון ובלונדון. שימש במשך שנים רבות כמרצה באוניברסיטת מנצ'סטר. מ-1996 ועד פרישתו לגמלאות לימד באוניברסיטתUCL  בלונדון. ערך סדרת מונוגרפיות על אישים יהודים בתרבות המודרנית בהוצאת Symposium Press. הרצה בכנסים ברחבי העולם ושימש כמרצה אורח בכמה אוניברסיטאות, ובהן האוניברסיטה העברית בירושלים. פירסם מאמרים רבים בכתבי עת בארצות הברית, בישראל ובאנגליה. ספרו הראשון הוא מונוגרפיה באנגלית על יצחק למדן בשם Isaac Lamdan: A Study in Twentieth Century Hebrew Poetry (1971). לעברית תורגם ספר אחד בלבד שלו, על אורי צבי גרינברג, בשם שירת א.צ.ג. (1987), בתרגומה של אפרת נאור. כמו כן ערך אנתולוגיה מתורגמת של סיפורים עבריים במשותף עם בנימין תמוז, הכוללת שבעה סיפורים מן הספרות העברית החדשה שתורגמו לאנגלית, בספר שיצא לאור ב-1973 בשם Meetings with an angel. מחקריו זכו בפרסים, ובהם תואר דוקטור מתקדם הניתן כהערכה על הישגים מיוחדים מטעם אוניברסיטת לונדון, על תרומתו לחקר הספרות העברית והיהודית.

יובל יונתן

החל לפרסם סיפורים קצרים בעיתון ""הארץ"" וב"ידיעות אחרונות". סיפוריו זיכו אותו (פעמיים) בפרס ראשון בתחרות הסיפור הקצר של עיתון ""הארץ"". נוסף על כתיבת פרוזה, עוסק בכתיבת שירה. פירסם עד היום את ספר השירים "הומו אורבנוס" (הקיבוץ המאוחד, 2004) ואת ספר הסיפורים "סוס טרויאני" (2009). משמש כמרצה למשפטים.

יהושע (רז) בן-ציון

נולד בירושלים. אביו, רפאל יהושע-רז, עלה מאפגניסטן ונודע בירושלים כמספר עממי וכאחד ממורי הדרך הראשונים, שהובילו עולי רגל בשבילי הארץ על סוסים ופרדות. אמו, בת למשפחת אלקלעי מהיישוב הספרדי הישן בירושלים. בעל תואר ראשון במדעי היהדות ותואר שני בסוציולוגיה, פסיכולוגיה חברתית, דמוגרפיה ולימודי אסיה ואפריקה. תחום התמחותו הוא היהודים באיראן, באפגניסטן ובמרכז-אסיה. כיהן כמנכ"ל הוצאת מאגנס של האוניברסיטה העברית בירושלים וכעורך ראשי שלה, ומילא שורה ארוכה של תפקידים ציבוריים. בין השאר, יצא בשליחות מטעם בית הספרים הלאומי והעלה לארץ ספרים וכתבי יד של יהודי מרכז-אסיה. כמו כן שימש כחוקר וכמרצה אורח במכונים ובמוסדות חינוך ותרבות בארץ ובחו"ל. כיהן כיו"ר אגודת הסופרים העבריים בירושלים וכחבר ועד אגודת הסופרים העבריים, מנכ"ל זמני של אגודת הסופרים ועורך (שותף) של ירושלים – מאסף ל"דבר"י ספרות.

יהושע אברהם (בולי) גבריאל

נולד בירושלים. מצד אביו, יעקב יהושע, הוא דור חמישי בארץ: בשליש הראשון של המאה התשע-עשרה באו אבות אבותיו מסלוניקי ומפראג והתיישבו בירושלים. אמו, מלכה רוזיליו, עלתה ארצה עם אביה ב-1932 מהעיר מוגדור, מרוקו. היא היתה בת עשירית מאחד-עשר ילדים לאב אלמן, שהחליט לעת זקנתו לעזוב את משפחתו ולעלות ארצה. הוא נפטר כארבע שנים אחרי עלייתו, כמה חודשים לפני שנכדו, אברהם, יצא לאוויר העולם ונקרא על שמו.

ידעיה רונית

נולדה ברמת גן. לאחר שירותה הצבאי נסעה עם בעלה, הצלם עודד ידעיה, ללמוד אמנות בניו יורק, ב-School Of Visual Arts (SVA). בשובה לארץ החלה ללמוד לתעודת הוראה באמנות. בשנים 1993-1988 חיה בקיבוץ חניתה ושילבה עבודה בקיבוץ עם אמנות והוראת אמנות במכללת "אורנים". לאורך השנים עסקה גם בסחר ביהלומים. בראשית שנות התשעים חדלה לעסוק באמנות פלסטית ופנתה לכתיבה. ספרה הראשון, "ואקום", יצא ב-1995 (זמורה-ביתן). אחריו יצאו: "קטלוג" (1997); "עור" (2001); "שוש" (2005); "שכן טוב" (2011).

יגלין עפרה

נולדה ביפו לאב ניצול שואה ולאם צברית. גדלה בחולון והיתה חניכת "השומר הצעיר". את שירותה הצבאי עשתה בנח"ל בכמה תפקידים פיקודיים. ב-1985 סיימה את לימודי התואר הראשון בספרות עברית, היסטוריה ולימודים כלליים באוניברסיטת תל אביב. המשיכה בחוג לספרות עברית לתואר שני ושלישי. שימשה כמרצה בכמה אוניברסיטאות, ובשנים 2004-1995 עבדה כמרצה בכירה בסגל המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. ב-2004 עברה לאוניברסיטת אמורי, שם היא משמשת כפרופסור לספרות עברית, ספרות ותרבות במחלקה ללימודי המזרח התיכון ודרום-אסיה. משמשת גם כחברת סגל במכון ללימודי היהדות באוניברסיטת אמורי. ב-2011 הפכה לפרופסור-חבר. מתגוררת עם בנה באטלנטה.  

יגיל רן

בנו של השחקן והקומיקאי גדי יגיל ונכדו של השחקן והקריין משה חורגל. החל את דרכו כמשורר, עם פרסום ספר שיריו היחיד לפי שעה, "מות סנדלרים" (גוונים-ליאור, 1987). השתייך לקבוצת ""עכשיו" 55", שיצירות חבריה נדפסו לראשונה בגיליון 55 של כתב העת "עכשיו", בעריכת גבריאל מוקד. ב-1988 פירסם את הרומן הראשון שלו, "מחשבה אחת קדימה", ומאז התמסר לכתיבת רומנים, סיפורים קצרים ומסות. עם זה, פעילותו הנמשכת בשדה השירה העברית באה לידי ביטוי במסגרת תפקידיו השונים כסופר וכעורך. המשורר נח שטרן נהפך לגיבור אחד הרומנים שלו, "נקישות ורמזי אור: מדינת ישראל נגד נח שטרן" (2003). שנה קודם לכן הביא לדפוס את מבחר שיריו של שטרן "אגרוף גורלו המר". מראשית שנות האלפיים כתב את הטור "שיר והערה", שפורסם במוסף הספרות של "מעריב" (שם עובד יגיל כעורך לשוני), ובו הקפיד להתייחס הן לספרי שירה חדשים, הן לספרים שנעלמו זה כבר מן המדפים. ב-1995 ייסד עם המשוררים אריק א' ועמוס אדלהייט את כתב העת הספרותי "עמדה", שאף נהפך להוצאת ספרים, וב-2010 החל לערוך עם המשורר חן ישראל קלינמן את כתב העת הספרותי המקוון "יקוד".